פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
8960/06 - ו'
בפני:
כבוד הרשמת
גאולה לוין
המערער:
ג'אסר טמיזה
נ ג ד
המשיבים:
1. מנורה חברה לביטוח בע"מ
2. ירון בלווא
3. ירון בלווא בע"מ
4. דולב חברה בע"מ
5. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
6. אמין סאלם אל רג'וב
7.
Performance first ,INC
8. ט.ל. טכנו ליק ישראל בע"מ
9. כלל חברה לביטוח בע"מ
בקשה להוצאת מוצגים
החלטה
לפניי בקשה להוצאת מוצגים מתיק המוצגים שהגיש המערער לבית המשפט. עקב עיכוב בקבלת תיק בית המשפט קמא ניתנת החלטתי רק עתה. עם בעלי הדין הסליחה.
1.
ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתביעה שהגיש המערער לפיצויים בגין תאונת דרכים, שארעה ביום 20.1.1997, עת עסק בגריסת עצים במכונת גריסה שהייתה מחוברת לטרקטור. הצדדים הגיעו להסכמה כי התאונה הינה תאונת דרכים והמחלוקת בבית המשפט קמא נסובה על שיעור הפיצויים. בית המשפט קמא קבע את הפיצוי בגין ראשי הנזק השונים, ומצא כי סך כל הפיצויים "נבלע" בסכום גמלאות המוסד ל ביטוח לאומי , להן זכאי המערער. טענת המערער כי במקרה זה יש לפסוק לו פיצויים בגובה 25% מהסכום שנפסק - מכוח סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק הביטוח לאומי) - נדחתה בנימוק כי לא מתקיים התנאי לפיו הזכאי לגמלה הודיע למוסד ל ביטוח לאומי
על הגשת תביעתו לפיצויים נגד צד שלישי. בית המשפט פסק כי ראיה על הודעה כזו לא הוגשה ואף טענה לקיום תנאיו של סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי לא הועלתה.
2.
לפניי בקשה מטעם משיבה 5 להוציא מתיק המוצגים שהגיש המערער (ביום 31.7.2007) שורה של מסמכים, כולם מכתבים המופנים מבא-כוח המערער אל המוסד לביטוח לאומי. המסמכים בהם מ דובר הם "מוצג ב" הכולל שני מכתבים שכתב ב"כ המערער אל המוסד ל ביטוח לאומי (מיום 30.9.2002 ומיום 15.3.2000) ו"מוצג ג'" הכולל שלושה מכתבים מאת ב"כ המערער (מיום 18.2.2003, 5.3.2003 ו-24.6.2003). באחד המכתבים (מיום 30.9.2002) נכללת הודעה לפי סעיף 330(ד) לחוק הביטוח הלאומי. משיבה 5 טוענת בבקשתה כי אף אחד מן המסמכים האלה לא הוגש כראיה בבית המשפט קמא. נטען כי אמנם הוגשה תעודת עובד ציבור מאת פקיד תביעות נפגעי עבודה של המוסד ל ביטוח לאומי (נ/5 מטעם משיבה 5), אך המסמכים הנזכרים לא נכללו בה ולא בשום מוצג אחר.
3.
המערער בתגובה טוען כי הייתה הסכמה דיונית על כך שכל תיק המוסד ל ביטוח לאומי
יוגש כראיה, למעט חוות דעת ופרוטוקולים של הוועדות הרפואיות. בהתאם, הוציא בית המשפט קמא שתי הזמנות לדין למנהל מדור נפגעי עבודה של המוסד ל ביטוח לאומי , בהן הוא נדרש להביא עימו את תיק נפגע העבודה המלא של המערער בגין תאונת עבודה מיום 20.1.97. המערער מפנה גם לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.2003, בו ביקשו הצדדים מבית המשפט "להורות לפקיד התביעות נפגעי עבודה במוסד ל ביטוח לאומי , סניף ירושלים, לסיים בהקדם האפשרי את הטיפול בתביעתו של התובע בגין תאונת עבודה מיום 20.1.1997". המערער מוסיף וטוען כי משיבה 5 הגישה לבית המשפט המחוזי את ה"תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה" שהגיש המערער למוסד ל ביטוח לאומי , ובו הוא מדווח בפרק ז' כי הגיש תביעה לבית המשפט (ת.א. 1399/98).
4.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, ובכלל זה תיק בית המשפט קמא, נחה דעתי כי יש לקבל את הבקשה. תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרת לכלול בכרך מוצגים "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". הכלל הוא, כי כאשר מ דובר
במסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, בעל דין רשאי לצרף מסמכים אלה לתיק המוצגים בערעור רק אם אלה התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או, לחילופין, התקבלו כראיה על פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ראו, ב"ש 153/86 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345; ע"א 678/99 כהן נ' בעדני , פ"ד נה(2) 678) .
5.
במקרה שלפני אין חולק כי המסמכים הנזכרים באו להוכחת עניין עובדתי. המחלוקת היא בשאלה האם המסמכים התקבלו כראיה בערכאה הדיונית, אם לאו. הנטל בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש את הגשת המסמך. בענייננו, לא עלה בידי המערער לשכנע כי המסמכים האמורים התקבלו כדין כראיות בבית המשפט המחוזי. לעניין זה, אין בידי לקבל את טענת המערער כי די בהסכמה על הגשת כל תיק הביטוח הלאומי של המערער כדי לראות את המסמכים כמסמכים שהתקבלו בבית המשפט. אמנם, אין חולק כי בית המשפט המחוזי הורה למנהל מדור נפגעי עבודה במוסד ל ביטוח לאומי להגיש לבית המשפט את תיק נפגע עבודה המלא של המערער בגין תאונת עבודה מיום 20.1.1997. בעקבות זאת אכן הוגשה תעודת עובד ציבור של פקיד תביעות נפגעי עבודה (ביום 3.7.2005). אולם המערער לא הוכיח כי מוצגים "ב" ו"ג" הוגשו במסגרת תעודת עובד הציבור. יצוין כי עיון בתיק המוצגים עצמו של בית המשפט קמא, גם הוא אינו תומך בטענת המערער. משלא עמד המערער בנטל להוכיח כי המסמכים הוצגו לפני בית המשפט קמא וללא החלטה המתירה הבאת ראיות נוספות בערעור, אין להביא את המסמכים במסגרת תיק המוצגים המצורף לסיכומים. כפועל יוצא מכך נדרש המערער לתקן את סיכומיו, כך שלא יכללו איזכורים והפניות אל המסמכים האמורים. יובהר, כי אין בהחלטתי כדי לשלול מן המערער את האפשרות לטעון כי תיק המוסד ל ביטוח לאומי לא הוגש בשלמותו, ולבקש להשלים את הטעון השלמה. אם כך הדבר, ואם חפץ המערער להציג בפני ערכאת הערעור מסמכים שלא היו בפני בית המשפט קמא, תהא הסיבה לכך אשר תהא, עליו לפעול על-פי סדרי הדין המסדירים הגשת ראיות חדשות (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אולם ללא החלטה המתירה הבאת הראיות הנוספות, אין להביאן במסגרת תיק המוצגים המצורף לסיכומים ואין להתייחס אליהן במסגרת הסיכומים.
המערער יגיש איפוא, תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין) תיק מוצגים מתוקן ללא המסמכים הנזכרים וכתב סיכומים מתוקן ללא התייחסות למסמכים אלה. המערער ישלם שכר טרחת עורך דין למשיבה 5 בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪.
ניתנה היום, י' בתמוז תשס"ח
(13.7.2008).
גאולה לוין
ר ש מ ת