ע"א 8962-22 ע"א 8962-22

1.לפניי סוגיית סיווגו של ההליך: אם כבקשת רשות ערעור או כערעור בזכות.

2.תמציתה של השתלשלות העניינים היא כדלקמן: המבקשים נתנו הלוואה למשיבים 2 ו-3 (יוער כי המשיב 2 נפטר במהלך ההליך בבית המשפט קמא. להלן אתייחס למשיבה 3). במסגרת ההלוואה נרשמה הערת אזהרה על דירתם של המשיבים 2 ו-3 וכן משכון על זכויותיהם בה. המשיבים לא החזירו את ההלוואה ונכנסו להליך פשיטת רגל. המשיב 1 מונה כנאמן והמבקשים הגישו לו תביעת חוב. המשיב 1 קיבל את תביעת החוב באופן חלקי. המבקשים לא ערערו על הכרעתו של המשיב 1, אלא, הם הגיעו עם המשיב 1 לפשרה לפיה יוכר חוב בסכום גבוה יותר, בכפוף להחלטתו של בית המשפט אשר ישמע גם את הצדדים הנוספים. עוד הוסכם כי ככל שפשרה זו לא תאושר, המועד להגשת ערעור על הכרעת המשיב 1 יוארך בהסכמה.

3.בהחלטה מיום 3.11.2022, אשר עליה הוגש ההליך דנן, בית המשפט קמא לא אישר את הסכם הפשרה, מן הטעם שהמשיב 1 היה אמור להכריע בתביעת החוב תוך שמיעת הצדדים הרלוונטיים. כמו כן, בית המשפט קבע כי אין להכיר בהארכת המועד להגשת הערעור, אשר הייתה חלק מן ההסכמות בין המבקשים למשיב 1, מפני שהארכת מועד אינה בסמכות הנאמן אלא בסמכות בית משפט. משכך, בית המשפט קמא קבע כי הכרעת המשיב 1 בתביעות החוב היא חלוטה. בית המשפט קבע עוד כי למבקשים אין זכות הסכמית למכור את הנכס כפנוי, ועל כן, בית המשפט ערך תחשיב של הסכום שתידרש המשיבה 3 לשלם כדי לפדות את הדירה. בית המשפט קבע כי מסכום זה ישולם החוב המובטח למבקשים, והיתרה תחולק בין הנושים הרגילים בניכוי הוצאות ההליך.

4.המבקשים טוענים כי מוקנית להם זכות ערעור על החלטה זו. לטענתם, יש לראות את ההחלטה ככזו שניתן בה הפטר מותנה למשיבה 3, ועל כן, היא מהווה צו בפשיטת רגל. כמו כן נטען כי ההחלטה סגרה את היחידה הדיונית בעניין פדיון הנכס, וכך נדחתה בקשת המבקשים לממש את הנכס כפנוי ולהמשיך את הליכי ההוצאה לפועל. המבקשים הוסיפו כי מתווה זה משפיע במישרין על זכויותיהם, שכן לא יתאפשר להם להיפרע מתוך הכספים שתשלם משיבה 3.

לטענת המבקשים, דחיית הסכם הפשרה מהווה אף היא סגירה של יחידה דיונית שעניינה בהסכם הפשרה, תוך הכרעה סופית למעשה בסכום הכסף שישולם למבקשים, ותוך דחיית הסכמת הצדדים בכל הנוגע להארכת המועד להגשת ערעור על הכרעת הנאמן. על כן, גם מן הטעם הזה המבקשים סברו שיש להם אפשרות להגיש ערעור בזכות. המבקשים תמכו את עמדתם בהפניה לפסיקה רלוונטית (ראו, בין היתר, רע"א 5193/11 בונדק נ' אינסל, עו"ד (15.8.2011); רע"א 354/17 טל הל יסכה בע"מ נ' קניאבסקי (12.2.2017); רע"א 7373/20 סנדלר נ' נעמי (29.12.2020); ע"א 7490/17 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (20.9.2018); רע"א 7864/20 משה נ' נגאר, פסקה 6 (11.2.2021)).

5.המשיב 1 תמך בעמדת המבקשים בכל הנוגע לדחיית הבקשה לאישור הסכם הפשרה. בנושא פידיון ביתה של המשיבה 3, נטען כי ההכרעה בעניין זה נועדה כדי ליצור מסד נתונים לצורך החלטה עתידית בנושא ההפטר.

6.המשיבה 3 לא התייחסה במפורט לשאלת הסיווג. בתגובתה טענה כי אם ההליך מופנה רק לעניין הסכם הפשרה שבין המבקשים למשיב 1, הרי שאין לה התנגדות לשינוי הסיווג. ואולם, לטענת המשיבה 3, ככל שהמבקשים מעוניינים לשנות מההחלטה בנוגע אליה, הרי שהיא תבקש להתנגד, שכן מבחינתה ההליך הסתיים והסכום שולם במלואו.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש למבקשים זכות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא. אתייחס תחילה להחלטה בעניין הסכם הפשרה. עיון בהחלטת בית המשפט מעלה כי הלכה למעשה הסוגיה של גובה התשלום למבקשים (אשר נולדה מתביעת החוב) נדונה והוכרעה על ידי בית המשפט. כך, למשל, בפסקה 40 להחלטה קבע בית המשפט כי המשיב 1 הכריע בתביעת החוב של המבקשים, ובשים לב לכך שלא הוגש ערעור על החלטת המשיב 1, "יש לראות בהכרעת החוב כחלוטה". לעניין זה משנה תוקף בהתחשב בעובדה שבית המשפט קמא דחה את הסכמת הצדדים באשר למתן ארכה להגשת ערעור על הכרעת החוב (ראו, בפסקה 59 להחלטה, שם נקבע כי המועד להגשת ערעור חלף, ועל כן ההכרעה של הנאמן בתביעת החוב "תקפה וחלוטה" (ההדגשה במקור)). המשמעות היא שבכל הנוגע לתביעת החוב, הכרעת בית המשפט סיימה את היחידה הדיונית. על כן, מדובר בפסק דין (ראו, למשל, ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), פסקה 10 (13.7.2008)).

נוכח מסקנה זו אינני נדרשת להכריע בסוגיית סכום הפדיון, מפני שלא ברור שהמבקשים ביקשו סעדים בנושא זה ומשום שאם קיימת זכות ערעור על רכיבים מסוימים בהחלטה, ניתן לערער על כולה (רע"א 7965/21 פיינזילבר נ' ס.ע.מ.ר. נכסים ואחזקות בע"מ (13.12.2021)).

8.באשר להתייחסות המשיבה 3 ראיתי לציין כי טענותיה של המשיבה לעניין האפשרות שההליך הערעורי יביא לשינוי הכרעות בית המשפט קמא ביחס אליה אינן מעלות ואינן מורידות מבחינת סיווג ההליך. טענותיה שמורות לה, והיא תוכל להעלותן בכפוף להוראות הדיוניות שיינתנו בניהול ההליך העיקרי.

9.על כן, המזכירות מתבקשת לשנות את סיווג ההליך לערעור בזכות. מכאן ואילך המבקשים יכונו המערערים.

10.עד ליום 1.5.2023 המערערים יגישו הודעת ערעור תוך הקפדה על הכללים בדבר צורת מסמך ומבנהו. כמו כן, עד המועד האמור המערערים ישלימו את האגרה והערובה בהתאם. בפתח הערעור המערערים מתבקשים לציין החלטה זו.