ע"א 8986/10 שהאב חמד מנאסרה ואח' נ. אבו ליל ח'אלד סעיד עבד אלרחים ואח'

1.

מונחת לפניי בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ז' הווארי ) בתא 858/09 או מתן צו מניעה זמני, עד להכרעה בערעור. הסעד הזמני המבוקש הוא בדמות צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע כל פעולת דיספוזיציה, העברת זכויות או רישום זכויות על המקרקעין מושא המחלוקת. פסק הדין דחה את תביעת המבקשים לפסק דין הצהרתי אשר יצהיר, בין היתר, כי הם הבעלים של החלקות שצוינו בתביעה ויורה על ביטול כל ההסכמים שנערכו בין המשיבים לבין המדינה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל והמועצה המקומית עין מאהל. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם להורות על ביטול שני פסק דין קודמים בין הצדדים. האחד, תא 1852/70 של בית משפט השלום בנצרת. האחר, תא 802/07 של בית המשפט המחוזי בנצרת (להלן: " פסק הדין של בית משפט השלום"

ו" פסק הדין הקודם של בית המשפט המחוזי", בהתאמה).

2.

כלל הוא, כי פסק דין ימומש לאלתר. בין אם נלך לפי פסק דינו של בית המשפט השלום ובין אם נלך לפי פסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי, הרי שעסקינן ב פסק דין

אשר אישר הסכם פשרה. כידוע, מידת ההתערבות של ערכאת הערעור ב פסק דין כגון דא היא מצומצמת. בית המשפט ציין כי גם אם תתקבל תביעת המבקשים לבטל את פסק הדין של בית משפט השלום שאישר את הסכם הפשרה ולטענתם ניתן בחוסר סמכות, אין בזאת לבטל את ההסכם שנחתם בין הצדדים כמקור עצמאי ונפרד מפסק הדין. אף אין בכך לבטל את הפעולות והרישומים של הזכויות בשם המשיבים אשר נרשמו מכוחו של ההסכם. על פי קו זה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי יונק חיים בזכות עצמו. לאמור: זכויות הצדדים נובעות מכוחו של פסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי אשר אישר את הסכם הפשרה האמור, הכל במנותק מההליכים שהתנהלו בפני בית המשפט השלום בנצרת. בית המשפט המחוזי התייחס גם לשיהוי הרב שגילו המבקשים בהגשת התביעה ואף ציין כי אלה הסתירו עובדות מהותיות. המסקנה היא כי על פני הדברים- מבלי לקבוע מסמרות בדבר- סיכויי הערעור אינם גבוהים. באשר למאזן הנוחות, אף מבחן זה אינו מטיב עם המבקשים. צודקים המשיבים, כי במהלך תקופה ארוכה, לרבות התקופה בה התנהל הליך קמא, לא הוצא צו שמנע מהמשיבים לפעול. יוצא, כי הבקשה האמורה לא נועדה לשמור על המצב הקיים אלא במובן מסוים לשנותה. המשיבים רשומים כבעלים על הקרקע מכוח הסכם שנחתם עם מנהל מקרקעי ישראל משנת 1979, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו משנה בעלות או יוצר שינוי ברישום הזכויות. בשל כל אלה, דעתי היא שהמבקשים לא עמדו באמות המידה הרלוונטיות על פי דין לקבלת בקשה מעין זו.

3.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 1-12 בבקשה זו בסך של 3000 ש"ח.