רע"א 2444/13 ביאדסה וליד נ. קעדאן מאזן

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 6883-03-10, כבוד השופט ד' פיש ) אשר דחה את בקשת המבקש לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדו. עניינה של התביעה, שהוגשה נגד המבקש ונגד אחרים, הוא בקשה להכרזת הקדש דתי או ציבורי בחלקת מקרקעין וביטול עסקאות מכירה שנעשו ביחס לחלקה – אחת מהן עם המבקש שרכש מגרש בחלקה.

להבנת סלע המחלוקת תוצג להלן השתלשלות העניינים וההתדיינויות הרלבנטיות בערכאות השונות:

בשנת 1989, חתמה פאטמה קעדאן, שהייתה בעליה של החלקה שבמחלוקת, על תצהיר בו נכתב כך: "אני מקדישה את החלקה ... ומעבירה אותה ללא תמורה לעמותת חסידי אל שריף חוסני ... מבקה אל-גרביה". בשנת 1993 נפטרה פאטמה קעדאן ובמאי 1994 נרשמה החלקה על שם העמותה בלשכת רשם המקרקעין. במשך השנים, מכרה העמותה מספר מגרשים מהחלקה לרוכשים שונים וביניהם כאמור המבקש וחלק מהמשיבים.

בשנת 2005 הגישו יורשיה של המנוחה – נכדה משיב 1 ובתה (להלן: התובעים) – תביעה לבית הדין השרעי להכרזת הקדש דתי או ציבורי בחלקה וביטול כל עסקאות המכר שבוצעו בה. בהמשך, במסגרת עתירה שהוגשה בעניין, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת התובעים – שהיו משיבים באותה עתירה – לבטל את התביעה שהגישו לבית הדין השרעי ולכוונתם ליזום הגשת תובענה לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 17(ג) לחוק הנאמנות התשל"ט-1979 במסגרתה יעלו את מכלול טענותיהם בנוגע להקדש (בג"ץ 9942/08 ג'מאל אבו מוך ואח' נ' בית הדין השרעי לערעורים ירושלים ( 7.1.2010)). בקשה שהוגשה מאוחר יותר לתיקון פסק הדין כך שיובהר שבאפשרות הצדדים להגיש תביעה בכל עילה ולא רק לפי סעיף 17(ג) נדחתה משום שלא עמדה בתנאי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בהמשך, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתחילה מבלי שהמבקש היה צד לה. בהחלטה מיום 15.11.2012 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' פיש ) על הגשת כתב תביעה מתוקן ואליו צורף המבקש כנתבע. המבקש הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגדו, בטענה כי רכש את המקרקעין כשהם פנויים תוך הסתמכות על רישומם על שם העמותה. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי כאמור ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.

לטענת המבקש, אין חולק שלא קיים במקרה זה כתב הקדש, ולכן לא מתקיימים התנאים ליצירת הקדש הקבועים בסעיף 17(א) לחוק הנאמנות. התוצאה היא לשיטתו העדר עילת תביעה והצדקה לדחותה על הסף. בהקשר זה, מפנה המבקש לדברי השופטת פרוקצ'יה בדיון בבג"ץ 9942/08 שהוזכר לעיל ולהחלטת בית משפט קמא מיום 15.11.2012 שניתנה בשלבים מקדמיים של הליך זה, בה נכתב שנוסחו של התצהיר עליו חתמה המנוחה לא עונה על ההגדרות התוכניות והמהותיות ליצירת כתב הקדש. המבקש מדגיש כי לשיטתו לא חל בענייננו גם סעיף 17(ג) המאפשר לבית המשפט להכריז על קיומו של הקדש אף ללא שטר הקדש פורמאלי, ובלבד שנמצאו נכסים המשמשים כהקדש. זאת לטענתו משום שהמקרקעין נמכרו למבקש כשהם פנויים והוא תפס בהם חזקה מיד עם הרכישה, ולכן לא שימשו הקדש ובוודאי שאינם משמשים הקדש כיום. עוד טוען המבקש שמדובר בטענה עובדתית חלופית שאין להתיר אותה לפי תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המבקש גם טוען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר – שהביא גם לנזק ראייתי עקב פטירתם של מעורבים בפרשה – שכן לטענתו המשיבים ידעו על העברת הזכויות בחלקה לעמותה כבר עם חתימת המנוחה על התצהיר בשנת 1989 ולכל המאוחר עם העברת הרישום על שם העמותה בשנת 1994. נטען שחלה התיישנות וכי לא עסקינן בתביעה קניינית, כפי שצוין לטענת המבקש בכתב התביעה, אשר עליה חלה ככלל תקופת התיישנות ארוכה יותר. לבסוף טוען המבקש כי אינטרס ההסתמכות על עסקאות שכבר בוצעו גובר וכי אין יריבות בינו לבין המשיבים ואין לו כל נגיעה לטענות התובעים ביחס להקדש האמור, שכן רכש את הנכס מהעמותה כשהוא פנוי. זאת כאשר לשיטתו ספק בכלל אם לתובעים עומדת עילת תביעה משום שמעולם לא היו להם זכויות קנייניות במקרקעין.

יצוין כי משיבים נוספים הגישו בקשות להצטרף לבקשת רשות הערעור מנימוקים דומים אך כפי שיתברר אין צורך להכריע בבקשות אלה.

3.

יושם הלב כי נקודת המוצא למרבית טיעוניו של המבקש היא שלא מתקיים בענייננו הקדש לפי סעיף 17(א) או 17(ג) לחוק הנאמנות. לשם כך, נאחז המבקש בהחלטה בבג"ץ (9942/08 שלעיל) בעניינה של החלקה ובהחלטה של בית המשפט המחוזי מיום 15.11.2012 בהליכים מקדמיים של התיק, אשר ניתנו עוד בטרם היה המבקש צד להם, כשמנסה הוא כעת להסתמך עליהן לצורך דחיית התביעה על הסף כנגדו.

חלק מהטענות שמעלה המבקש נדונו במסגרת בקשה שהגישו העמותה ומשיבים אחרים בהליך דנא לבית המשפט המחוזי בחיפה לסילוקה על הסף של התביעה, עוד בטרם היה המבקש צד להליך. הבקשה נדחתה בהחלטת השופטת בר זיו ביום 20.5.2010. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה וגם במסגרתה נדחתה הבקשה לסילוק על הסף (רע"א 4626/10 רסמייה קעדאן נ' עמותת חסידי חוסני אלקואסמה

(17.10.2010)). כך קבע הנשיא גרוניס בהחלטתו: "פסק הדין שניתן בבג"ץ 9942/08 אינו מגביל את המבקשים להגשת תביעה אך ורק לפי סעיף 17(ג) בחוק. כל שמצוין בפסק הדין הוא, כי בכוונת המבקשים להגיש תביעה לפי עילה זו. אין בכך למנוע מהמבקשים להעלות במסגרת התביעה עילות נוספות. אף בעובדה כי בקשת המבקשים לתיקון פסק הדין בבג"ץ הנזכר נדחתה, אין כדי להעלות או להוריד לעניין זה. זאת, שכן הבקשה לתיקון נדחתה על הסף, מאחר שלא עמדה בתנאי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. משכך, לא נמצא לי טעם להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין דחיית התביעה על הסף".

נראה איפוא שחלק מטענותיו של המבקש הוכרעו זה מכבר בבית משפט זה. כך גם ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו מושא הבקשה שלפניי. נוכח זאת ומשנקבע כי פסק הדין בבג"ץ שנזכר לא תחם את הגשת התביעה רק לפי סעיף ספציפי בחוק הנאמנות, ולא התיימר לקבוע מסמרות בשאלת קיומו או היעדרו של הקדש, לא ראיתי לנכון להרחיב בנושא. די לומר כי האמור על ידי הנשיא גרוניס מקובל עליי.

גם יתר טענותיו של המבקש דורשות, על פניהן, הכרעה בפן העובדתי – כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו

– ולא ניתן לומר בשלב כה מקדמי של ההליך כי קיימת הצדקה לסלק את התביעה על הסף. כך למשל, ביחס לטענות ההתיישנות והשיהוי שהעלה המבקש. לטענתו כאמור התביעה הוגשה 16 שנים לאחר העברת השליטה במקרקעין לידי העמותה ו-11 שנים מיום רישומם על שם העמותה בלשכת רשם המקרקעין. ברם, בהחלטה מיום 15.11.2012 נתן בית המשפט קמא דעתו לכך ואף שציין כי מדובר בפרק זמן לא מבוטל בו לא מומש ההקדש – על הטענה להתברר במהלך שמיעת הראיות ואין מקום להורות על מחיקת ההליך בשלב זה.

4.

הלכה היא כי בקשה לסילוק על הסף לא תינתן בנקל. בעניין אחר חזרתי על הלכה זו תוך שציינתי כי – "הכרעת בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה על הסף מצויה בצומת בין שיקול הדעת שמוענק לו במסגרת פסק דין הצהרתי – המהות הדיונית, לבין שיקול הדעת שיש להפעיל בדחייה על הסף – העיתוי הדיוני. צומת זה דורש כי כל אחד מהמרכיבים הדיונים יידון על פי אמות המידה הרלבנטיות. אלה דרישות מצטברות. על הנתבע להוכיח לא רק שדין התביעה להידחות בשל שיקולים שביושר, אלא כי הכרעה זו מקומה אף בשלב המקדמי של ההליך מבלי שייערך בירור עובדתי" (ע"א 8986/10 שהאב חמד מנאסרה ואח' נ' אבו ליל ח'אלד סעיד עבד אלרחים ואח' , פסקה 5 (21.2.2013); ראו גם: רע"א 993/06 מדינת ישראל נ' דיראני

(18.7.2011)).

בהתחשב באמור, במהותה של ההחלטה לדחות תביעה לסילוק על הסף בהתאם למחלוקות העובדתיות שעולות בין הצדדים ובצירוף שיקול הדעת הרחב המוענק לערכאה המבררת בניהול תיק – אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. טענותיהם של המשיבים דורשות בירור ודיון ולא ניתן לפסול אותן בשלב כה מוקדם של ההליך ללא הבאת ראיות.

5.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.