ע"א 9007/08 ג'ית נאפז נ. מוסא אבו רקושה

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים הורה למבקש ולנתבעים נוספים לסלק את ידם מהחלקה המצויה באדמות בית חנינא וכן לסלק את המחוברים שהוקמו על ידם במקום. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין וביקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

הצדדים התייחסו בפירוט לסיכויי הערעור, אולם בעניין זה די לומר שהגם שעיקר הערעור מופנה נגד מסקנות עובדתיות – נתון המשליך מאוד על סיכויי הערעור – אין זה המבחן היחיד הקובע. עסקינן בפינוי אדם מביתו. מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מניעת הפינוי עד למיצוי הליכי הערעור, אף אם סיכוייו של הערעור אינם גבוהים. עמדה על כך השופטת ע' ארבל (רע"א 1180/04 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 16.11.09)):

"במקרים מסוג זה בהם מאזן הנוחות נוטה באופן כה קיצוני ובלתי הפיך לעברם של הדיירים המועדים לפינוי, נוטה בית המשפט להורות על עיכוב ביצועם של ההליכים עד שתוכרע הסוגיה באופן סופי על ידי ערכאת הערעור גם כאשר סיכויי הערעור הלכאוריים אינם ברורים או אף נמוכים, וזאת בגדי למנוע את התוצאה הקשה והבלתי הפיכה אשר בפועל מייתרת את הדיון בערעור."

2.

בענייננו, חלפו כ-6 שנים מאז הגשת התביעה, כאשר משפחת המבקש מתגוררת במקרקעין. בנוסף, חלפה כשנה מאז ניתן פסק הדין והצדדים באו בינם לבין עצמם בדין ובדברים ביחס לביצועו. נתון נוסף הנו שהדיון בערעור נקבע לעוד כחמישה שבועות. האמור לעיל מלמד שמאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה.

בנסיבות העניין, הבקשה מתקבלת. הנני מעכב את ביצוע האמור בסעיפים ב' וג' בעמוד 34 לפסק הדין, ככל שהוא נוגע למבקש עד להכרעה בערעור. המבקש יפקיד סך של 10,000 ₪ בתוך 10 ימים בקופת מזכירות בית המשפט. לא יפקיד את הסכום האמור במועד הנקוב לעיל – יבוטל הצו.

3.

הבקשה מתקבלת כאמור לעיל. ביצוע פסק הדין יעוכב, כפי שצוין, עד מתן פסק דין בערעור.