פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
9028/11
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
אייל נתיב
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד משה לוי מנהל מיוחד
בקשה לסעד זמני
בשם המבקש:
עו"ד נ' קדוש
סולומון
החלטה
בפני בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיו יעוכבו כל הליכי הגבייה נגד המבקש.
1.
בשלהי שנות ה-90 במאה הקודמת ניהל המבקש עסקים שהביאו אותו כעבור מספר שנים להסתבכות כלכלית, שבעקבותיה הגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל (להלן: הבקשה הראשונה ). ביום 29.9.02 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא, פש"ר 541/01) את הבקשה וזאת משום שקבע כי התנהלותו של המבקש ביחס לחובותיו חסרת תום לב. ביום 26.4.09 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה נוספת להכרזתו כפושט רגל (להלן: הבקשה השנייה ). ביום 9.8.09 ניתן למבקש, בהסכמת בא כוח המשיב, צו כינוס לפיו על המבקש לשלם 500 ש"ח בחודש לקופת הכינוס. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' קראי-גירון, פש"ר 11264-04-09, 12.9.11) דחה את הבקשה השנייה להכרזתו של המבקש כפושט רגל וזאת מן הטעם שהתנהלותו בקשר לחובותיו הינה חסרת תום לב. ראשית, נקבע כי לא הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות את פתיחת נושא חובותיו של המבקש מחדש, שכן הם נידונו בבקשתו הראשונה ונדחו. שנית, נקבע כי חלוף הזמן לא הקהה את הבעייתיות בהתנהלות המבקש, ולא הוכח שנעשו על ידו מאמצים לפרוע חובותיו ולנהל אורח חיים צנוע. עם דחיית הבקשה בוטל צו הכינוס שניתן למבקש. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור ולצידו את הבקשה שבפניי.
בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור שלפניי, לא הניח המבקש ולו בדוחק, נימוקים רלוונטיים לבקשה. כל שנאמר בבקשה הוא שהנימוקים לה מופיעים בהודעת הערעור. אולם, עיון בהודעת הערעור מלמד כי היא נעדרת כל התייחסות לנימוקי הבקשה.
2.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה. על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא ינתן הסעד, הינו בלתי הפיך (ע"א 2469/06
סויסה נ' חברת זאגא
בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ , פס' 11 להחלטה (לא פורסמה, 21.5.2006)). במקרה דנן, המבקש לא נימק את בקשתו ביחס לסיכויי הערעור ומאזן הנוחות. זאת על אף שהנטל להראות כי קיימת הצדקה למתן סעד זמני מוטל על כתפי המבקש אותו (ב"ש 646/82 כהן נ' הלחמי , פ"ד לו(4) 15, 18 (1982)). מכאן, שאין בסיס להעניק למבקש את הסעד הזמני. למעלה מן הצורך יצוין, כי עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (ביחס לבקשה השנייה) ובהודעת הערעור מלמד כי בשים לב להליך המקדמי שאנו מצויים בו ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נדמה שסיכויי הערעור אינם גבוהים. זאת משום שעניינו של המבקש, ביחס לאותם חובות ואותם נושים, נבחן כבר פעמיים. שתי בקשותיו של המבקש להכרזתו כפושט רגל נדחו מן הטעם שהתנהלותו ביחס לחובותיו הינה חסרת תום לב. בנסיבות אלה, לא מצאתי הצדקה ליתן למבקש את הסעד הזמני המבוקש.
הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור, אפוא, נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ב בשבט תשע"ב (5.2.12).
ש ו פ ט ת