ע"א 9051/17צבי פרידמן נ. בנק דיסקונט לישראל בעמ

1.

נוכח המסמכים המונחים לפניי מוכן אני לקבל כי מצבם הכלכלי של המערערים 2-1 אינו מן המשופרים, ודומה כי אף המשיב אינו חולק על כך. עוד אציין, כי גם מהות ההליך ופערי הכוחות בין הצדדים שוקלים לטובת המערערים.

מן העבר השני, הרי שחרף האמור בתשובת המשיב 1 וההזדמנות הנוספת אשר ניתנה למערערים (החלטתי מיום 2.1.2018), הם לא הניחו תשתית של ממש לעניין מצבם הכלכלי של המערערים 5-3. נתון זה שוקל לחובת המערערים, שהרי החובה לשלם אגרה ולהפקיד עירבון חלה ביחד ולחוד על כלל יוזמי ההליך. המערערים אף לא הרימו את הנטל להוכיח היעדר יכולת להסתייע בסביבה הקרובה לצורך גיוס העירבון (ואין די לעניין זה באמור בסעיף 23 לתצהיר התומך בבקשת הפטור). עוד אציין, כי לא מצאתי לפטור את המערערים מהפקדת עירבון תוך קביעה כי השעבוד לטובת המשיב ישמש כ"ערובה אחרת", וזאת מאחר שאין מדובר בחלופה שוות ערך - מבחינת נזילותה וקלות מימושה - להפקדת עירבון במזומן או על דרך ערבות בנקאית (וההליך דנן יוכיח).

משאיזנתי בין השיקולים הנוגדים, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכוייו הלכאוריים של הערעור, ראיתי להפחית את האגרה לכדי סכום של 500 ש"ח (ויצוין כי מעיון בנספח ב' לתשובת המשיב 1 עולה כי בגדרו של הליך אחר עלה בידי המערערים או חלקם לשלם, לפני פרק זמן קצר יחסית, אגרה בסכום גבוה יותר). כן ראיתי להעמיד את העירבון על סכום מתון של 3,500 ש"ח. תשלום והפקדה יבוצעו עד ליום 1.2.2018, שאם לא כן יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא צורך בהודעה נוספת.

2.

מן התגובה אשר הוגשה ביום 9.1.2018 עולה כי המערערת 2 קיבלה (בדיעבד) היתר מאת בית המשפט של פשיטת רגל להגשתו של ערעור זה. לפיכך, אין מניעה כי לאחר תשלום האגרה והפקדת העירבון, יימשך הטיפול בערעור כסדרו.