ע"א 9072-23 ע"א 9072-23

השופט ד' מינץ:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' אטדגי) מיום 10.7.2023 בת"א 17784-02-20 בו נדחתה תביעת המערער על הסף מחמת התיישנות.

1.ברקע להליך, תביעה כספית שהגישה בשנת 2007 משיבה 2 (להלן: חברת קלינטון) העוסקת ביבוא, שיווק ומכירה של מוצרי חשמל, נגד א.נ. אלקטריק מרקט בע"מ (להלן: חברת אלקטריק או החברה), בסך של כ-450,000 ש"ח, לאחר ששיקים שמסרה החברה לתשלום בגין הספקת מוצרים, חוללו בשל אי-פירעון (ת"א (שלום נת') 5014/07). התביעה הוגשה גם נגד המערער, אחד ממנהלי החברה ובעלי המניות בה אשר היה ערב לחובותיה. במסגרת התביעה ולבקשת חברת קלינטון מוּנה בא-כוחה, משיב 1, ככונס נכסים זמני לצורך ביצוע עיקול והוצאת מיטלטלין ממחסני חברת אלקטריק, הליך שבוצע בחודש אפריל 2007 באופן חלקי, לאחר מעורבות המשטרה ונושים נוספים בתגרה שהתפתחה במקום.

כחודשיים לאחר הגשת התביעה נכנסה חברת אלקטריק להליכי פירוק והתביעה נגדה עוכבה. נגד המערער ניתן פסק דין בהיעדר הגנה המחייבו בתשלום מלוא סך התביעה. אלא שהמערער לא שילם את חובו, וגם הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו לא נשאו פרי. משכך, ביום 31.8.2021 ניתן לבקשת חברת קלינטון, צו לפתיחת הליכים נגדו בהתאם לסעיף 116(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק) (חדל"פ (שלום י-ם) 4316-07-21).

2.ביום 6.2.2020 הגיש המערער תביעה אזרחית נגד המשיבים – משיב 1, בא-כוחה של חברת קלינטון שמוּנה כאמור לכונס נכסים זמני לביצוע הוצאת המיטלטלין של חברת אלקטריק ובהמשך ייצג את חברת קלינטון גם בהליכי חדלות הפירעון של המערער; משיבה 2, חברת קלינטון; ומשיב 3, בעליה ומנהלה של חברת קלינטון. התביעה הועמדה על סך של 3,000,000 ש"ח. המערער טען כי הפעולות שביצעו המשיבים כולם באמצעות ההליכים המשפטיים שננקטו נגד חברת אלקטריק הובילו לקריסתה, בין היתר בשל הליכי הוצאת המיטלטלין שהביאו לבזיזת מוצרי חשמל רבים, וכפועל יוצא מכך הביאו לפתיחת הליך חדלות הפירעון נגדו. המשיבים טענו מנגד כי דין התביעה להידחות על הסף בין היתר בשל כך שהיא נסובה על הליכים משפטיים שננקטו בשנת 2007 ועל כן היא התיישנה בשנת 2014. ואכן, בפסק דין שניתן ביום 10.7.2023 נדחתה התביעה מחמת התיישנות.

3.על פסק הדין האמור הוגש הערעור שלפנינו. ביום 1.1.2024 הגישו המשיבים בקשה לדחיית הערעור, בציינם כי במהלך דיון שהתקיים ביום 25.12.2023 בהליך חדלות הפירעון המתנהל בעניינו של המערער ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, וביניהן ההסכמה על פיה "פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט אטדגי), יהיה חלוט במובן זה שהיחיד מוותר על זכותו לערער על פסק הדין". המשיבים טענו כי הסכמה זו של המערער שוללת את יכולתו להגיש בעניין הליך ערעורי. בנוסף נטען כי המערער לא קיבל אישור כנדרש לפי הדין להגשת הערעור בשל היותו מצוי בהליכי חדלות פירעון.

4.המערער טען מנגד כי הסכמתו שלא להגיש ערעור על פסק הדין הייתה מתוחמת לטענותיו נגד חברת קלינטון בלבד, ובהתאמה הוא הגיש בקשה למחיקתה מכתב הערעור. לטענתו, משיבים 1 ו-3 אינם קשורים להליך חדלות הפירעון ולא היו צד לו, ועל כן אין כל רלוונטיות להסכמה שניתנה על ידו שלא להגיש ערעור בכל הנוגע אליהם.

5.בהתחשב בכל האמור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

6.כאמור לעיל, המערער הגיע להסכמה בהליך חדלות הפירעון המתנהל בעניינו, לה ניתן תוקף של פסק דין, כי פסק הדין מושא ערעור זה "יהיה חלוט" כאשר הובהר "ברחל בתך הקטנה" כי משמעותה של הסכמה זו היא שהמערער "מוותר על זכותו לערער על פסק הדין". מדובר בהסכמה מפורשת, ברורה וחד-משמעית שאינה משתמעת לשני פנים, על פיה מנוע המערער מלנקוט בהליך ערעורי נגד פסק הדין. בהתחשב בהסכמה ברורה זו, אין מקום לשעות לטענת המערער כי כוונתו הייתה שהוא מוותר על הגשת הערעור ככל שהוא מופנה נגד חברת קלינטון בלבד. מה גם, טענות המערער נגד משיבים 1 ו-3 נסובו על פעילותם בקשר הדוק לפעילותם בחברת קלינטון (משיב 3 כמנהליו ובעליו של חברת קלינטון, ומשיב 1 בין היתר כמי שייצג את אותה בהליכי חדלות הפירעון שנפתחו נגד המערער), ועל כן אין כל היגיון בטענתו המלאכותית כי לא הייתה לו כל כוונה לוותר על זכותו להגיש ערעור בכל הנוגע אליהם.

הערעור נדחה. נוכח המתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, המערער ישא בהוצאות המשיבים על הצד המתון, בסך של 7,500 ש"ח.

הדיון שנקבע ליום 30.9.2024 – בטל. כמו כן, נוכח דחיית ההליך העיקרי, אין עוד מקום לשעות לערעור המשיבים בער"א 1126/24 (ערעור על החלטות הרשמת מיום 7.1.2024 ומיום 23.1.2024 בעניין תחולתו של פסק דינו של בית המשפט לחדלות פירעון מיום 25.12.2023 על ענייננו).