ע"א 9143/17גזיאל את אבנר (2007) בעמ נ. חנה ישראל

1.

התיק הועבר לטיפולי בשל חילופים בלשכת הרשמים.

2.

בבקשה שבפני עותרת המשיבה 1 לחייב את המערערת בהפקדת עירבון בסכום שלא יפחת מ-75,000 ש"ח. יצוין כי המזכירה הראשית העמידה את העירבון על סך של 45,000 ש"ח, וזה הופקד על ידי

המערערת בפועל ביום 26.12.2017.

3.

לאחר שנתתי דעתי למהות ההליך, לעניינו, להיקפו ולסכום ההוצאות שנפסק בבית המשפט קמא, אני סבורה כי אין מקום להורות על חיוב המערערת בהפקדת סכום נוסף מעבר לסכום העירבון שנקבע בידי המזכירה הראשית ושהופקד בפועל. סכום זה אף עולה בקנה אחד עם סכומי העירבונות הנקבעים בבית משפט זה בהליכים דומים. אציין כי אין בטענותיה של המשיבה 1 בנוגע ליכולותיה הכלכליות של המערערת ולכך שלא שילמה הוצאות בהן חויבה בהליכים אחרים כדי לשנות ממסקנתי זו, שכן מטרתו של העירבון היא הבטחת הוצאות המשיב בהליך עצמו והוא אינו מהווה אמצעי גבייה לחיובים אחרים, לרבות פסק הדין עליו הוגש הערעור (ראו: ע"א 11322/04 The State Property Fund of Ukraine נ' TMR Energy Limited , פסקה 6 (13.7.2005); רע"א 5058/98 אס. אן. אי. מערכות רפואיות בע"מ נ' לונג השקעות בע"מ (14.7.99)).

4.

אוסיף ואציין כי הבקשה הוגשה כשלושה חודשים לאחר הפקת העירבון על-ידי המערערת, ודומני כי אם סברה המשיבה 1 שיש מקום להורות על הגדלת הסכום היה עליה לעתור לכך בשלב מוקדם יותר.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.