ע"א 9183/08 עיריית ירושלים נ. י.ח.ש ייעוץ עסקי בע"מ

לפניי בקשה לעיון בתיקי בית המשפט בערעורים שבכותרת.

מדובר בערעורים שהוגשו על-ידי עיריית ירושלים ועל-ידי מר רענן דינור, כנגד פסק-דין של בית המשפט המחוזי שבו חויבו המערערים לשלם למשיבות 1 ו- 2 סכום-כסף. לאור הסכם פשרה בין הצדדים, ביטל בית המשפט העליון את פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, ונתן להסכם הפשרה תוקף של פסק-הדין. עתה מונחת לפניי בקשתו של מר יששכר בן-חיים – בעבר גזבר העירייה – לעיין בתיקים, וזאת, לדבריו, לצורך הסתייעות בחומר שבתיקים במסגרת הליכים משפטיים, וכדי "לעמוד על טיב קבלת ההחלטות של עיריית ירושלים". עיריית ירושלים הביעה את הסכמתה לעיון המבוקש, אך המשיבות 1 ו- 2 וכן מר דינור מתנגדים לכך.

בקשה לעיון בתיקי בית המשפט נבחנת על-פי הוראות תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג-2003 (להלן: התקנות ). סעיף 4(א) לתקנות קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט, ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין". תקנה 4(ד) לתקנות מוסיפה כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה". היקפו של העיון מוסדר בתקנה 4(ו) לתקנות.

כפי שהובהר לא פעם, תקנה 4 מתווה מסלול תלת-שלבי לבחינת בקשה לעיון בתיק (ראו ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ , פ"ד נט(5) 385 (2005)). בשלב הראשון נבחנת השאלה אם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. בשלב השני נבחנת השאלה אם העיון מוצדק. בשלב זה נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון לאור זכות העיון הנתונה לכל אדם, אשר נגזרת מעיקרון פומביות הדיון (ראו בג"ץ 1447/03 פנים להתחדשות יהודית לישראל נ' שרת החינוך (לא פורסם, 1.11.2004)). לפיכך, בעל דין המתנגד לעיון נדרש לעמוד בנטל לשכנע כי אין להתירו. "הכלל הוא אפוא שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433, 437 (2000)). "מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע נובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, עמרם מצנע , פ"ד נט(3) 714, 718 (2004)). עם זאת, זכות העיון אינה זכות מוחלטת, ולעתים יש מקום להגביל אותה לאור אינטרסים נוגדים כגון ביטחון המדינה, הזכות לפרטיות של בעלי הדין, הגנה על סודות מסחריים ועוד. ההכרעה בשאלת העיון מבוססת אפוא על איזון בין האינטרסים של מבקש העיון, של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו. בשלב השלישי , בהנחה שיש הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון.

בענייננו, לא באה טענה כי קיים איסור בדין לעיון המבוקש. יש אפוא לבחון, בגדרי שלב הבחינה השני, אם קיימת הצדקה מספקת לאסור את העיון. כאן, כאמור, נקודת המוצא היא שיש להתיר את העיון. לדברי המבקש, העיון נועד לשרת הליכים משפטיים מסוימים, וכן לעמוד על אופן ההתנהלות של העירייה (כאמור, העירייה אינה מתנגדת לעיון). לא ארחיב את הדיבור על הסגנון שנקט בו המבקש בתגובתו מיום 8.11.2010 – תגובה החורגת הרבה מעבר לשאלה הפרטנית שלפניי. אין בידי לקבוע מסמרות אם אמנם יש בעיון כדי לסייע למבקש בהליך כזה או אחר (ההליכים אינם מונחים לפניי ואיני מביע לגביהם כל עמדה), אך באופן עקרוני, אינטרס מהסוג שטוען לו המבקש עשוי להקים טעם ראוי לעיון בתיק בית המשפט (ראו למשל ע"א 3299/07 ש.י.י. צעצועים בע"מ נ' Infogrames Inc

(לא פורסם, 15.8.2010)). גם אם יש ממש בטענת המשיבים באשר למניעים האישיים שעומדים מאחורי התנהלותו של המבקש, אין בכך בלבד כדי למנוע ממנו את מי מוש

הזכות לעיין בתיקים שבכותרת. בסופו של יום החשש שמעלים המשיבים כי העיון בתיקים שבכותרת ישרת תכליות פוגעניות הוא חשש כללי וספקולטיבי, והתשתית שלפניי אינה מספקת כדי לקבוע כי התנהלותו של המבקש בעבר, לרבות ההליך הפלילי בגין העלבת עובד ציבור, מצדיקה למנוע ממנו את מי מוש זכות העיון בתיקים – זכות הנגזרת, כאמור, מן העיקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון.

נותרה טענה נוספת אחת – המועלית על-ידי המשיבות 1 ו- 2 – ולפיה בתיקים יש מידע בנושאים עסקיים. מדובר בטענה כללית ולאקונית, ומעיון בתיק לא מצאתי באופן פרטני במה מדובר, מה גם שאין בתיקים כתבי טענות כלשהם מטעם המשיבות 1 ו- 2. בהקשר זה יש לזכור כי "בהיעדר הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, יש לאפשר את העיון..." (עניין גל הנ"ל, בעמ' 718). למען הסר ספק, אני מאפשר למשיבות 1 ו-2 להבהיר, תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו, באופן מנומק, כיצד העיון עלול להסב פגיעה של ממש בפרטיותן העסקית, תוך הפנייה לציטוטים ולמסמכים ספציפיים בתיק. עם הגשת ההבהרה, או בחלוף המועד להגשתה, יובא התיק לפניי.