ע"א 9218/18 דוד הדר נ. דוד גדסי

ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט הבכיר ז' ימיני ) מיום 19.12.2018 בת"א 5715-06-14 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערער 2 והמערער 1 ז"ל.

1.

בין הצדדים מתנהל הליך לפירוק שיתוף במקרקעין בעיר רחובות (להלן: המקרקעין ). ביום 9.7.2018 התקיים דיון בעניין אופן פירוק השיתוף שבסופו קבע בית המשפט כי ההחלטה בעניין תינתן ביום 20.9.2018. בהחלטה שניתנה במועד זה הורה בית המשפט על פירוק השיתוף באמצעות רישום בית משותף, ובעקבות כך הורה למומחה שמונה מטעמו להכין תשריט בית משותף לשם שליחה למפקח על הבתים המשותפים לקבלת חוות דעתו בעניין רישום המקרקעין כבית משותף. בסוף ההחלטה צוין כי היא ניתנה בנוכחות המשיב 1 ובא כוחו בלבד. בהמשך לכך התקיים דיון קצר בין המותב לבא כוח המשיבים 2-1, שתועד בפרוטוקול, ובמסגרתו העלה בא כוח המשיבים 2-1 שאלה בעניין תשלומי איזון בין הצדדים, ובית המשפט קבע כי קודם לדיון בסוגיה זו יש לקבל את חוות הדעת של המפקח על הבתים המשותפים. בהמשך לאמור הגיש המערער 2 בקשה לפסילת המותב בגין שלוש סיבות מרכזיות: העובדה שהדיון ביום 20.9.2018 התקיים בנוכחות בא כוח המשיבים 2-1 והמשיב 1 בלבד; החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים בתלונה שהגיש המערער 2, שנמצאה מוצדקת במידה מסוימת; וכן טענה לקשרים בין המותב לבא כוח המשיבים 2-1.

2.

ביום 19.12.2018 נדחתה, כאמור, הבקשה. באשר לטענה בדבר היכרות בין המותב לבא כוח המשיבים 2-1 בשל כך ש"בית המשפט הוא דתי וב"כ התובעים הוא דתי", נקבע כי זוהי טענה מופרכת על פניה. בית המשפט הבהיר כי אין לו כל היכרות אישית עם בא כוח המשיבים 2-1, וכל היכרותו עמו היא מהליכים קודמים שהתבררו בפניו. בית המשפט דחה גם את הטענה הנוגעת לישיבה שהתקיימה ביום 20.9.2018. הוטעם כי מועד מתן ההחלטה בעניין פירוק השיתוף נקבע כבר ביום 9.7.2018 בנוכחות המערער 2 ובא כוחו, וכי הם בחרו שלא להתייצב לשימוע ההחלטה. בית המשפט הוסיף כי בהחלטה שניתנה באותו היום הוא פעל לפי הוראות הדין, כפי שמשתקף בפרוטוקול, וכי אין לקבל את טענת בא כוח המערער 2 לפיה היה על בית המשפט להימנע ממתן החלטתו ביום 20.9.2018 אך בשל העובדה שהמערער 2 לא התייצב לדיון שנקבע לכך מראש. בית המשפט הוסיף כי החלטותיו בהליך ניתנו בהתאם לכל דין, ובהתאם להוראות בית המשפט המחוזי שדן בהליך קשור. הוטעם כי ההחלטות ניתנו לאחר שמיעת ראיות וטיעונים מטעם הצדדים, ואין כל בסיס לטענה כאילו קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים. לבסוף, התייחס בית המשפט לתלונה שהגיש המערער 2 לנציב תלונות הציבור על שופטים וקבע, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, כי אין בה כדי להקים עילת פסלות. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם אם יוגש ערעור על ההחלטה ההליכים בתיק ימשכו כסדרם.

3.

מכאן הערעור שבפניי בו שב המערער 2 על טענותיו בפני בית המשפט קמא. תחילה מדגיש המערער 2 כי ההכרעה בבקשת הפסלות שהגיש ניתנה בחלוף כשלושה חודשים לאחר הגשתה. לגופם של דברים נטען כי תלונה שהגיש המערער 2 בעניינו של המותב לנציב תלונות הציבור על שופטים נמצאה מוצדקת, וכי גם בעבר בהליך אחר נמצאה מוצדקת תלונה שהוגשה, לטענת המערער 2, בנסיבות דומות נגד המותב. עוד הוסף כי הדיון שהתקיים ביום 20.9.2018 התקיים שלא בנוכחות המערער 2 או בא כוחו, וכי החלטת המותב בעניין אופן פירוק השיתוף מאותו היום מעידה על משוא פנים כלפי המערער, וכי דעתו בעניין "נעולה". המערער 2 מוסיף כי הוא סבר שההחלטה בעניין אופן פירוק השיתוף שנקבעה ליום 20.9.2018 תינתן בלא קיום דיון בעל פה, ועל כן לא התייצב לדיון, וכי משלא התייצבו המערער 2 ובא כוחו לדיון לא היה מקום לקיים דיון בעניין תשלומי האיזון. המערער 2 מוסיף עוד כי למותב יש דעה קדומה בעניינו. זאת, בין היתר, על סמך החלטות שונות שניתנו לאורך ההליך.

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. אין בטענות שמעלה המערער 2 כדי להקים עילה לפסילת המותב. באשר לטענות הנוגעות לדיון שהתקיים ביום 20.9.2018, דיון זה נקבע מבעוד מועד, כמפורט בהחלטת בית המשפט קמא, והמערער 2 ובא כוחו יכולים היו להתייצב אליו, כפי שעשו המשיב 1 ובא כוחו. עיון בפרוטוקול הדיון הקצר שהתקיים לאחר מתן ההחלטה מעלה כי לא התקבלה בו כל החלטה בעניין תשלומי האיזון, אלא בית המשפט הודיע כי הדיון בסוגיה יתקיים לאחר קבלת חוות דעת המפקח על הבתים המשותפים. אמירה זו אין בה כל אינדיקציה לקיומו של חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט כלפי מי מהצדדים. טענותיו של המערער 2 כאילו דעתו של בית המשפט "נעולה" ויש לו דעה קדומה כלפיו, מיוסדות למעשה על החלטות שונות שניתנו לאורך ההליך, חלקן לפני חודשים רבים, ועל התנהלות המותב לאורך ההליך. אף בכך אין כדי להקים עילת פסלות. כידוע, הדרך להשיג על החלטות שבעל דין מבקש לשנותן היא באמצעות מסלולי ההשגה שנקבעו לכך בדין ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור עליה (ע"א 8550/18 איפרגן נ' רן , פסקה 4 (27.12.2018)). כמו כן, אין לקבל את הטענה כי קיומה של תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים, אפילו אם נמצאה מוצדקת, יש בה בהכרח כדי להביא לפסילת המותב (ע"א 8862/17 כתר נ' רשת קפה קפה ישראל בע"מ , פסקה 4 (27.11.2017)).

אשר לטענות הנוגעות למועד מתן ההחלטה בבקשה הפסלות. אכן, סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי " נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת". משכך, היה על בית המשפט לדון בבקשה ולהחליט בה בטרם יקבל החלטה אחרת בתיק. עם זאת, עיון בהחלטות הביניים שניתנו בפרק הזמן שבין הגשת בקשת הפסלות ובין ההכרעה בה מעלה כי מדובר בהחלטות טכניות באופיין. על כן איני סבורה שיש בכך כדי לשנות מן המסקנה כי לא קמה במקרה דנן עילת פסלות (השוו ע"א 993/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (28.3.2018)).

אשר על כן, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.