ע"א 9230/00 צפורה בלום ואח' נ. עירית רעננה

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט י' זפט) מיום 20.11.00, אשר הורה על הסבת התובענה שהגישו המבקשים, לעתירה מינהלית והבאתה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. על כך בקשת רשות הערעור שלפנינו.

2.השאלה הטעונה הכרעה היא, האם הסמכות לדון בתובענה שהגישו המבקשים, מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים או לבית המשפט המחוזי. בשאלה זו להבדיל מהשאלות לגופו של עניין, שאינן עומדות על הפרק בבקשה זו - הסכימו המשיבים לכך שהסמכות נתונה לבית המשפט האזרחי הרגיל. לפיכך, ניתנת בזה רשות ערעור והבקשה תידון כערעור על פי הרשות שניתנה. על אף הסכמת המשיבים אייחד לשאלה הנדונה, מלים קצרות:

3.המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תובענה בדרך של המרצת פתיחה, נגד המשיבה 1 (להלן: העירייה) והמשיבה 2 (להלן: הוועדה) (שתיהן, להלן: המשיבות). בתובענה ביקשו הם להצהיר כי הסכם שבינם לבין הוועדה (להלן: ההסכם), מחייב גם את העירייה ועל שתיהן יחד ולחוד לקיים את ההתחייבות שבו, לפיה, התחייבו המשיבות לדאוג לכך שבתכנית חדשה שעמדה על הפרק, תסופח ליחידות המגורים של המבקשים, רצועת קרקע ברוחב 8 מטר כמתחייב מן ההסכם. התוכנית החדשה לא נתנה ביטוי להתחייבות זו. כן ביקשו הם ליתן צו מניעה האוסר על העירייה והוועדה לבצע דיספוזיציות כלשהן במקרקעין, או להעניק זכויות בהם. לחילופין, ביקשו הן, כי בית המשפט יצהיר על בטלות ההסכם ועל בטלות התוכנית החדשה ועל ביטול כל רישום שנעשה מכוחה ולחילופין, לחייב את העירייה והוועדה לפצותם עקב אי סיפוח הרצועה, ליחידותיהם.

4.המשיבות 3 ו4-, שהן בעלי אינטרס במקרקעין נשוא המחלוקת, צורפו - לבקשתן - כמשיבות לתובענה. הן העלו טענה מקדמית, לפיה, מקומה של העתירה הוא בבית המשפט לעניינים מינהליים. טענה זו נתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי, שהורה כאמור.

5.סעיף 255א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה1965- (שהוראה ברוחו כלולה כיום בסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש"ס2000-), מסמיך את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, לדון בעתירות נגד מוסדות תכנון בכל עניין הנוגע לתכנון ובנייה (למעט נושאים שאינם מענייננו).

עילת התביעה עליה מבוססת התובענה שהגישו המבקשים, היא הפרת ההסכם. הסעד המבוקש בעתירה הוא, אכיפת ההסכם. הסעד ההצהרתי המבוקש, המצהיר על בטלות התוכנית, מתבקש כסעד חלופי בלבד, כשהעילה המרכזית היא, ביטול ההסכם. לעניין זה, נתונה הסמכות לדון בתובענה לבית המשפט האזרחי הרגיל ולא לבית המשפט לעניינים מינהליים. אין באמור, כדי להביע דעה בשאלה אם בית המשפט האזרחי מוסמך לתת גם את הסעד החלופי לעניין בטלות התכנית, ועל בית המשפט יהיה להכריע בשאלה זו אם היא תעמוד על הפרק.

6.אשר על כן, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי אליו הוגשה התובענה, לשם דיון בה.

אין צו להוצאות.