ע"א 9232/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. עיסא עבד אלקאדר

השופט א' ריבלין :

1.המשיב, יליד 15.1.1988, נפגע בתאונת דרכים ביום 15.2.1998. מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, שמונה על ידי בית המשפט המחוזי, קבע למשיב נכות צמיתה בשיעור 80% בגין קטיעת גף תחתון בשליש העליון של עצם הירך השמאלית, וכן נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הצטלקות. מומחה בתחום הפסיכיאטריה, שאף הוא מונה על ידי בית המשפט המחוזי, קבע כי בעקבות התאונה הוסבה למשיב תסמונת בתר חבלתית בגינה נקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 50%. לעניין זה קבע בית המשפט כי המומחה בתחום הפסיכיאטריה הוטעה על ידי אחותו של המשיב ועל כן לא אימץ את קביעתו. בית המשפט המחוזי העמיד, עם זאת, את שיעור נכותו של המשיב בתחום זה על 30%. זאת, בגין "סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה", כמתואר בתקנה 34(ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. נכותו הרפואית המשוקללת של המשיב הועמדה, איפוא, על שיעור של 87.4%. בהתחשב בכך שהמשיב לא איבד את כושר השתכרותו לחלוטין, אך העבודות שיוכל לבצע תהיינה עבודות פשוטות במשרה חלקית ביותר, העמיד בית המשפט המחוזי את שיעור פגיעתו התפקודית של המשיב על 80%.

2.לעניין הפסדי ההשתכרות של המשיב, קבע בית המשפט המחוזי כי את הפסדי ההשתכרות בעשר שנות ההשתכרות הראשונות של המשיב, החל מהגיעו לגיל 18, יש לחשב בשיעור שני שלישים מן השכר הממוצע במשק. לגבי יתר שנות ההשתכרות של המשיב - עד הגיעו לגיל 65 - קבע בית המשפט כי הפסדי ההשתכרות בהן יחושבו על פי השכר הממוצע במשק, שעמד, במועד מתן פסק הדין, על סך של 7,300 ש"ח, ברוטו. בית המשפט הפחית משכר הבסיס שנקבע למשיב הפרשות לצורך רכישת זכויות פנסיה שחושבו בשיעור של 5% משכר הברוטו. על פי נתונים אלה מחושבים בהיוון כפול פסק בית המשפט למשיב פיצוי בגין הפסד השתכרות בסך 1,142,300 ש"ח. בית המשפט קמא פסק למשיב גם פיצוי בסך 64,405 ש"ח בגין הפסדי פנסיה. זאת, בהתבסס על ההנחה כי המשיב היה מצליח לצבור זכויות פנסיה מרביות.

עוד פסק בית המשפט המחוזי למשיב פיצוי גלובלי, בסך 85,000 ש"ח, בגין התאמת דיור לכל חיי המשיב, וסכום של 60,675 ש"ח דמי מנוי במרכז ספורט לנכים וזאת עד הגיעו לגיל 70, כמו גם פיצוי בסך 7,500 ש"ח עבור הדרכה בביצוע פעולות יום יומיות לשיפור תפקודו ועצמאותו של המשיב. בית המשפט דחה את תביעת המשיב לפיצוי בגין טיפולים רפואיים בעתיד, והוצאות ניידות בעבר, אך פסק למשיב פיצוי בסך 18,560 ש"ח בגין הוצאות ניידות בעתיד, עד הגיעו לגיל 18, וכן פיצוי בסך 359,115 ש"ח בגין הוצאות ניידות מיום הגיע המשיב לגיל 18 ואילך. פיצוי בסך 43,345 ש"ח נפסק למשיב בגין אביזרים שונים להם יזדקק המשיב, ובהם קביים וכסא גלגלים, ופיצוי בסך 227,930 ש"ח נפסק לו בגין רכישת רגל תותבת וציוד נלווה.

בנוסף לכל אלה, פסק בית המשפט למשיב פיצוי גלובלי בסך 10,000 ש"ח בגין עזרת הזולת בתקופת האשפוז שלאחר התאונה, וכן סכום של 135,170 ש"ח בגין עזרת הזולת מיום 1.6.1998 ועד הגיע המשיב לגיל 18. באשר לעזרת הזולת בתקופה שלאחר מכן פסק לו בית המשפט פיצוי בסכום של 598,500 ש"ח, בהתבסס על הערכה של הוצאה ממוצעת של 2,000 ש"ח בחודש. מסכומים אלה ניכה בית המשפט המחוזי את התשלומים התכופים שקיבל המשיב, ואת הקצבאות שקיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

3.המערערות מלינות על הפיצויים, המופרזים לטענתן, שנפסקו למשיב. בין היתר, טוענות המערערות כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי המשיב היה משתכר כדי השכר הממוצע במשק בעבור עשר שנים מהיום שבו היה מתחיל לעבוד. הישגיו הדלים של המשיב בלימודים, וכושר ההשתכרות של אביו ואחיו מלמדים, כך לשיטת המערערות, כי מן הראוי להעמיד את שכר הבסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות של המשיב על סכום הנמוך מן השכר הממוצע במשק. כמו כן, טוענות המערערות כי שגה בית המשפט בפוסקו למשיב פיצוי בגין הפסדי פנסיה שכן לא הוכח בפני בית המשפט קמא כי המשיב היה עובד לפרנסתו במקום בו יש הסדר פנסיה. בנוסף לאלה, כך לשיטת המערערות, שגה בית המשפט המחוזי משפסק למשיב פיצויים גבוהים יתר על המידה בגין הוצאות ניידות, אביזרים שונים, וסיוע צד שלישי.

4.המשיב, בערעור שכנגד שהגיש, מלין על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו. הוא טוען, בין היתר, כי טעה בית המשפט משהעמיד את פגיעתו התפקודית על שיעור נמוך משיעור הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לו. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי משהעמיד את שכר הבסיס לצורך חישוב הפסדי השתכרות על שיעור של שני שלישים מהשכר הממוצע במשק, למשך עשר שנות ההשתכרות הראשונות של המשיב. כן מלין המשיב כנגד גובה הפיצויים שנפסקו לו בגין התאמת דיור, הוצאות ניידות רכישת אביזרים, וסיוע צד שלישי.

5.דין הערעור והערעור שכנגד להידחות. אומנם יש טעם בטענת המערערות, לפיה שגה בית המשפט קמא משפסק למשיב פיצוי בגין אובדן זכויות פנסיה, מקום בו לא הוכח כראוי הסיכוי לאובדן שכזה. עם זאת, דומה כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המשיב משהעמיד את פגיעתו התפקודית על שיעור נמוך משיעור נכותו הרפואית, ומשפסק לו פיצוי בגין הפסד השתכרות על בסיס שני שלישים של השכר הממוצע במשק, למשך עשר שנות ההשתכרות הראשונות. את יתר טענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד אין לקבל. התוצאה היא שהסכום הכולל שנפסק למשיב אינו נמוך או גבוה במידה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.

הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.