ע"א 926/10 שירותי בריאות כללית נ. כלפיא גבאי

א.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט רביד) מיום 6.1.10 בתיק א' 7009/06 בגדרו נקבע כי על המבקשת לשלם למשיב פיצויים בסך 4,373,747 ₪,

בניכוי תגמולים המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי, בתוספת 20% שכר טרחת עורך דין וכן הוצאות משפט לרבות אגרות, ובתוספת סכומי הוצאות בסך 50,000 ₪ למשיב ו-50,000 ₪ למדינה.

רקע

ב.

המשיב תבע את המבקשת בבית המשפט המחוזי בירושלים לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, כנטען, בגין רשלנות רפואית מצד המבקשת, שהתבטאה באבחון מאוחר של מחלת הריאות ממנה סובל המשיב. בקצרה אציין, כי המשיב, יליד 1946, עבד מאז צעירותו בנמל אשדוד; בשנת 1999 החל לסבול מתסמינים שונים הנוגעים למחלת ריאות. בשלהי שנת 1999 בוצע למשיב צילום בית חזה, אך בעקבותיו לא נעשה אבחון מדויק של מחלתו, והוא לא הופנה להמשך טיפול מתאים. במהלך השנים נעשו למשיב עוד שני צילומי חזה, אך רק בעקבות צילום מחודש מאי 2004 הופנה המשיב לבירור אבחנתי מקיף, עבר בדיקות נוספות והחל לקבל טיפול. בסופו של יום אף עבר המשיב השתלת ריאה. במסגרת ההליכים בבית משפט קמא, הגיש כל צד חוות דעת של מומחים מטעמו, וכן הוגשה חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט. בשלב מסוים ביקשה המבקשת להגיש חוות דעת של מומחה נוסף, בתחום הפתולוגיה, אך בית המשפט קמא דחה בקשה זו, והחלטתו אושרה בבית משפט זה (החלטת המשנה לנשיאה ריבלין מיום 1.5.08 ברע"א 2867/08, והחלטתו מיום 10.5.09 ברע"א 1956/09).

ג.

בפסק דין מפורט נקבע, כי ניתן היה לאבחן את המחלה ממנה סבל המשיב עוד בסוף שנת 1999, והמבקשת התרשלה בטיפול הרפואי שניתן למשיב בין זמן זה לבין אמצע שנת 2004. כן נקבע כי קיים קשר סיבתי בין התרשלות המבקשת לנזק שנגרם לריאותיו של המשיב, שכן ניתן היה – על ידי הנחיות וטיפול מתאים – להביא לריפוי המחלה. לאחר דיון וחישוב מפורט, הוחלט על חיוב המבקשת בפיצויים בשישה ראשי נזק: הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה, סיעוד ועזרת הזולת, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות, ונזק שאינו ממוני, בסך כולל של 4,373,747 ₪. מסכום זה נקבע כי יש להפחית תגמולי המוסד לביטוח לאומי אותם קיבל ויקבל המשיב. נפסקו הוצאות ושכר טרחה, שהתוספת להם נקבעה נוכח אופן התנהלותה של המבקשת בהליכים בפני בית המשפט קמא.

ד.

ביום 4.2.10 עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע. בקשתה נדחתה, בהחלטה מיום 18.2.10. נקבע, כי המבקשת לא הניחה כל תשתית ראייתית לטענותיה בדבר מצבו הכלכלי של המשיב, שלשיטתה יקשה על השבת המצב לקדמותו, ואף לא צירפה לבקשתה תצהיר. לעניין סיכויי הערעור נקבע, כי הנפסק לגבי חישוב תגמוליו של המוסד לביטוח לאומי בנסיבות ממין אלה עשוי להוות חידוש משפטי, ועל כן יכול הוא להצדיק עיכוב חלקי. בשל כך נקבע, כי 500,000 ₪ מתוך סך הפיצויים לא יועברו למשיב, אלא יוחזקו בחשבון נאמנות בניהול בא כוחו.

ה.

ביום 4.2.10 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. עמו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולחלופין, עיכוב ביצוע תשלום של 2,250,000 ₪ מתוך הסכום הכולל וכן הסכום של 50,000 ₪ שנפסק לטובת המדינה, ולחלופי חלופין, כי כספי הפיצויים יופקדו בנאמנות או בקופת בית המשפט. בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור טובים. לעניין זה נטען, כי שגה בית המשפט בהבנת חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב, בכל הנוגע לחשיפה התעסוקתית המזיקה כגורם להיווצרות המחלה; וכן כי שגה בית המשפט בהעדפתו בנקודות שונות את דעת המומחה מטעם בית המשפט והמומחה מטעם המשיב, על פני דעתו של המומחה מטעם המבקשת. כן נטען, כי היה על בית המשפט למנות מומחה בתחום הפתולוגיה. עוד נטען לשגגות בחישובי הסכומים לפיצויים בראשי הנזק השונים. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי אם יתקבל הערעור לא יהא בידי המשיב להחזיר את המצב לקדמותו, אכן, משתכר כיום הוא מקצבת פנסיה, כך שאין לו די מקורות הכנסה

להבטחת השבת הסכומים אם יתקבל הערעור. הוסף, כי תוחלת החיים של המשיב לעתיד קצרה כנקבע (שנים ספורות), כך שאם לא יסתיים הליך הערעור בקרוב, עלולה המבקשת לעמוד בסופו של יום מול יורשי המשיב לשם השבת כספיה, ודבר זה יהוה קושי נוסף. לבסוף, נתבקש כי עיכוב הביצוע יוטל מבלי שתחול ריבית פיגורים על תקופת העיכוב.

ו.

בתגובתו התנגד המשיב, מטבע הדברים, לבקשה לעיכוב הביצוע. נטען, בין השאר, כי המבקשת לא צירפה לבקשה או לערעור את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט או את הדו"ח הפתולוגי. כן נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים. זאת, מאחר שכנטען הודו המומחה מטעם המבקשת וכן הרופאה המטפלת הודו בפרטי הרשלנות המיוחסת למבקשת, וכי המומחה מטעמה אישר שאין צורך בחוות דעת פתולוגית, כגון זו שביקשה המבקשת להגיש. כן נטען, כי אף המומחה מטעם המבקשת לא שלל את אפשרות החשיפה התעשייתית, והמבקשת עצמה ביקשה לפתוח בהליכי צד ג' כנגד מעסיקו של המשיב. כן צוין, כי המשיב הגיש אף הוא ערעור לבית משפט זה הנסב על גובה הנזק (ע"א 1277/10), אשר לשיטתו נפסק על הצד הנמוך. נזכר, כי ההלכה היא כי לא יעוכב ביצועו של פסק דין כספי, אלא במקרים חריגים. נטען, כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לצידו של המשיב, אשר לו ציפייה לגיטימית לקבל את הסכומים המגיעים לו על פי פסק הדין. עוד נטען, כי המבקשת סרבלה והאריכה את ההליכים בפני בית משפט קמא, ועל כן אין מקום כיום לעכב עוד את תשלומיה למשיב. עוד נאמר, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך, וללא תימוכין עובדתיים למצבו הכספי הנטען של המשיב. נטען, כי המשיב מבקש להנות מכספי הפיצויים בעודו בחיים, וכאמור, תוחלת חייו לעתיד קצרה.

ז.

בהודעה מיום 4.3.10 מסר המשיב, כי המבקשת שילמה 2,808,716 ₪ על חשבון חובה על פי פסק הדין. המבקשת מצדה הודיעה, כי עשתה כן למנוע הליכי הוצאה לפועל, וכי היא עומדת על בקשתה לעיכוב ביצוע.

הכרעה

ח.

לאחר העיון, החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי. כנודע, הכלל הוא כי פסק דין כספי יעוכב במקרים חריגים, ועל המבקש את עיכובו להוכיח שני תנאים מצטברים – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. מבחינת סיכויי הערעור, מבלי לטעת מסמרות איני סבור כי סיכוייו גבוהים באורח המצדיק את עיכוב ביצועו של מלוא הסכום שנפסק לטובת המשיב; חוששני שגם המבקשת יודעת זאת. פסק הדין קמא ומנומק, ולא בנקל – כידוע – נוטה ערכאת ערעור להתערב בהכרעות הערכאה הדיונית הנוגעות להעדפת חוות דעת רפואית אחת על פני חברתה (ע"א 8587/07 אלמליח נ' האוניברסיטה העברית (לא פורסם)). מבחינת מאזן הנוחות, המבקשת לא תמכה את בקשתה בראיות. עם זאת, כבר נפסק שאף ללא צירוף תצהיר, ניתן להסתמך על פסק הדין כבסיס לטענות ממין אלה ( ע"א 979/06 עזבון אלזר מאיר ז"ל נ' לביא

(לא פורסם) והאסמכתא דשם). נוכח תוחלת חייו הצפויה של המשיב כפי שנקבעה בפסק הדין, ואין צריך לומר כי אני מאחל לו מקרב לב אריכות ימים ושנים, ונוכח השאלה שאליה נדרש בית המשפט קמא בנושא ניכויים של תגמולי הביטוח הלאומי, מצאתי לנכון להורות כלהלן: סכום של 1,000,000 ₪ מתוך הסכום הכולל, תחת 500,000 ₪ שקבע בית המשפט קמא, יופקד בחשבון נאמנות שינוהל על ידי בא כוח המשיב עד להכרעה בערעור. יתרת הסכום תועבר לידי המשיב, או תישאר בידיו, לפי הנסיבות (נוכח הודעת המשיב מיום 4.3.10). סכום ההוצאות שנפסק לטובת המדינה, בסך 50,000 ₪ ישולם כבר עתה, שכן אין בודאי חשש לחוסר יכולת להיפרע בהקשר זה.

ט.

הבקשה מתקבלת חלקית לפי האמור.