ע"א 9298/06 רחמני ששון (אפיק) בע"מ נ. א.כ.א הנדסה 2000 בע"מ

המערערת הינה חברה בע"מ, הנמצאת בהליכי פירוק. במסגרת הליכים אלו, הגישה המערערת בקשה לבית-המשפט המחוזי, להקפיא את הליכי מימוש הנכסים המתנהלים כנגדה, על-פי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), במסגרת ניסיונה להגיע להסדר עם נושיה (להלן: הסדר הנושים).

ביום 29.10.2006 דחה בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ב' ארבל) את הבקשה, שכן להסדר הנושים לא הושג רוב מבין הנושים הבלתי מובטחים של המערערת, כנדרש בסעיף 350(ט) לחוק החברות.

על החלטתו של בית-המשפט המחוזי הגישה המערערת ערעור לבית-משפט זה. בד-בבד עם הגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה למתן סעד זמני, היא הבקשה שבפני.

לטענת המערערת, ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי יאפשר נקיטת הליכים כנגדה, אשר יפגעו בה ובפוטנציאל עבודתה ושיקומה באופן בלתי הפיך, שיחסלה לחלוטין. כן טוענת המערערת, כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן הגם ששיעור המתנגדים להסדר הנושים חורג מהשיעור הקבוע בסעיף 350(ט) לחוק החברות, הרי שטעמי התנגדותם של אלו הינם חסרי תוחלת ומשכך היה על בית-המשפט המחוזי ליתן צו להקפאת הליכים חרף התנגדותם.

מנגד, סומכים המשיבים את ידיהם על החלטתו של בית-המשפט המחוזי וטוענים, כי אין כל מקום לקבל את הבקשה לאור חוסר ניקיון כפיה של המערערת.

דין הבקשה להידחות.

מן המפורסמות הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים, אלא רק במקרים חריגים. לשם סטייה מכלל זה, על המבקש את עיכוב ביצוע ההחלטה להראות, כי הביצוע יגרום לו לנזקים בלתי הפיכים, כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב שיווצר בעקבות ביצוע ההחלטה לקדמותו, באם יתקבל הערעור. כן מוטל על המבקש להראות, כי סיכוייו של הערעור להתקבל גבוהים (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403).

מעיון בבקשה ובהודעת הערעור, לא מצאתי כי המערערת עמדה בנטל להראות, כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים. לטענת המערערת, היה על בית-המשפט המחוזי לעשות שימוש בשיקול דעתו וליתן צו להקפאת ההליכים כנגדה, חרף התנגדותם של הנושים הבלתי מובטחים, שכן התנגדותם נעוצה במניעים בלתי כשרים.

אלא שבשולי החלטתו ציין בית-המשפט המחוזי, כי לא זו בלבד שאין הוא רואה מקום לאשר את הסדר הנושים וליתן צו להקפאת הליכים, בשל החריגה מהקבוע בסעיף 350(ט) לחוק החברות, אלא שלדידו, דווקא מנהלה של המערערת הוא זה שפעל בדרכים לא כשרות ובניגוד להוראותיו של בית-המשפט.

לאור זאת ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, הרי שלא שוכנעתי כי על פניו, סיכויי הערעור גבוהים.

אשר-על-כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.