פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
9480/17
ע"א
9492/17
ע"א
9513/17
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערער:
מדינת ישראל - המשרד לביטחון
פנים - הרשות הארצית לכבאות והצלה
נ ג ד
המשיבים:
1.
דנבר
צבעים
וציפויים 2002 בע"מ
2.
דנבר
(צבעים) אחזקות בע"מ
3.
קוגן
ברוך
4. בלן
יבגניה
5. הפניקס הישראלי חברה לביטוח
בע"מ
6. עיריית אופקים
7. איילון חברה לביטוח בע"מ
בקשת המערערים
בע"א 9492/17 למחיקת ע"א 9480/17 או ע"א 9513/17; תשובות מטעם
המערערת בע"א 9480/17 ומטעם המערערת בע"א 9513/17
החלטה
התיק הועבר לטיפולי ביום 11.10.2018 בשל חילופים בלשכת הרשמים.
עיינתי עיין היטב בבקשה שבכותרת ובתשובות לה, וסבורני כי אין בבקשה ממש. המערערים בע"א 9492/17 (להלן: דנבר ) החליטו להפנות את תובענתם הן כנגד המערערת בע"א 9480/17 (להלן: המדינה ) והן כנגד המערערת בע"א 9513/17 (להלן: הפניקס ). בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה וחייב את המדינה ואת הפניקס בתשלום סכומים כאלה ואחרים לדנבר . ממילא ברור כי הן למדינה והן לפניקס עומדת זכות עצמאית לערער על פסק הדין. ואכן, אין זה פלא כי לא עלה בידי דנבר להפנות להוראת דין האוסרת על הגשת שני ערעורים נפרדים או המחייבת את המדינה ואת הפניקס להגיש ערעור משותף (וראו לשון תקנה 422 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי "בעלי דין אחדים בתובענה אחת רשאים להצטרף יחד בערעור אחד" (ההדגשה שלי - ג'ל')).
ודוק: נראה כי בבסיסה של בקשת המחיקה מטעם דנבר עומדת הטענה לפיה הגשתם של שני ערעורים נפרדים יצרה חוסר שוויון וזאת בשל העובדה שההיקף המצרפי שנקבע לסיכומי המדינה והפניקס עולה על ההיקף שנקבע לסיכומי דנבר . ואולם אפילו היה ממש בטענה זו, לא היה בכך משום טעם מבורר המצדיק למנוע זכות ערעור עצמאית למדינה או לפניקס. למען שלמות התמונה אוסיף כי שבתי ובחנתי את היקפי הסיכומים אשר נקבעו על ידי בצו הסיכומים מיום 11.1.2018, ולא מצאתי כי נפל בהם פגם. אכן, היקף סיכומיה של דנבר כמשיבה בשני הערעורים האחרים נקבע, בין היתר, בשים לב לעובדה שקיימת חפיפה מסוימת בין טענות המדינה ובין טענות הפניקס (והרי אין צורך להשיב לאותה טענה פעמיים).
גם בבקשתה החלופית של דנבר - למחוק את ערעור המדינה מן הטעם שאינה נושאת בחיוב כספי כלשהו על פי פסק הדין (מאחר הפניקס נושאת במלוא החיוב בהיותה הגורם המבטח) - אין ממש. בהקשר זה אציין כי מתשובות המדינה והפניקס עולה כי טענה זו אינה נכונה עובדתית, שכן סכום החיוב הכולל על פי פסק הדין עולה על סכום הפוליסה. כך או כך, משהתובענה כנגד המדינה התקבלה והיא חויבה בתשלום כספי על פי פסק הדין, מובן כי יש לראות בה גורם אשר נפגע מפסק הדין והרשאי לערער עליו, וזאת ללא תלות באופן חלוקת התשלום בין המדינה ובין הפניקס.
התוצאה היא כי הבקשה נדחית. דנבר (המערערים בע"א 9492/17) יישאו בהוצאות לטובת המדינה ולטובת הפניקס בסך של 3,500 ש"ח כל אחת.
בשים לב למועד הדיון (25.12.2018), יוגשו הסיכומים במועדים הבאים:
א.
הסיכומים הנזכרים בסעיף 2 לצו הסיכומים - ביום 4.11.2018;
ב.
הסיכומים הנזכרים בסעיף 3 לצו הסיכומים - ביום 21.11.2018;
ג.
הסיכומים הנזכרים בסעיף 4 לצו הסיכומים - ביום 3.12.2018;
ד.
הסיכומים הנזכרים בסעיף 5 לצו הסיכומים - ביום 13.12.2018;
ה.
הסיכומים הנזכרים בסעיף 6 לצו הסיכומים - ביום 18.12.2018.
ניתנה
היום, ה' בחשון
התשע"ט
(14.10.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם