ע"א 95/20 משה ממן נ. חברת דיוורלי סיאני הנדסה (1990) בע"מ

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט העמית מ' סובל ) מיום 23.12.2019 בעש"א 30889-11-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

1.

בין הצדדים מתנהל סכסוך כספי הנוגע לחובות הדדיים שלהם טוענים הן המערערים והן המשיבים. על רקע זה פתחו המערערים תיק בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב נגד המשיבים בגין חוב הנובע לטענתם מפסק בורר שניתן נגדם. במסגרת ניהול ההליך קיבלה רשמת ההוצאה לפועל (להלן: הרשמת ) טענת "פרעתי" שהעלו המשיבים והורתה למערערים להשיב להם סכומים מסוימים שנגבו על ידם ביתר. המערערים ערערו על החלטה זו וערעורם נדחה על ידי המותב ביום 3.9.2018. בהמשך לאמור הורתה רשמת ההוצאה לפועל למשיבים להגיש תחשיב הקובע מהו הסכום שיש להשיב להם. המשיבים עשו כן והגישו תחשיב מפורט, שאומץ על ידי הרשמת בציינה כי המערערים מצדם לא הגישו תחשיב נגדי. על החלטה זו הגישו המערערים ערעור, שנדחה ביום 5.8.019 על ידי המותב (להלן: הערעור השני ). בעקבות האמור, העלו המערערים – אשר הפכו לחייבים בהליך –

טענת "פרעתי" הנוגעת לחוב כנגדם והרשמת דחתה אותה. המערערים ערערו על ההחלטה הנ"ל והתיק הובא לטיפולו של המותב, שהורה על קביעת התיק לדיון וקבע מועדים להגשת עיקרי טיעון.

2.

על רקע זה הגישו המערערים, המיוצגים על ידי המערער 1, בקשה לפסילת המותב שבה טענו כי קיים חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם לנוכח העובדה שהוא דן ופסק בשני ערעורים קודמים שהגישו במסגרת אותה פרשה. ביום 23.12.2019 דחה בית המשפט, כאמור, את הבקשה על הסף בהחלטת פיתקית קצרה שבה קבע כי "העובדה כי דנתי בערעורים קודמים של המבקשים לא יוצרים [כך במקור] דעה קדומה כנגד המבקשים בערעור הנוכחי".

3.

מכאן הערעור דנן שבו שבים המערערים וטוענים כי למותב יש דעה קדומה כלפיהם. לטענתם, במהלך הדיון בערעור השני שהגישו התבטא המותב באופן המלמד על "נעילת דעתו", תוך שאמר "אז מה ממן? אתה רוצה שאני אחייב אותך בעשרים אלף ש"ח, ואשלח אותך לעליון?". בפרט, נטען כי חוות דעת המומחה שבבסיס טענת "פרעתי" שהעלו המערערים ושבה נטען כי חיוב המערערים הוא שגוי, סותרת את קביעותיו העובדתיות של המותב בערעור השני, ועל כן הוא יתקשה להכריע בהליך ללא משוא פנים. עוד נטען כי פסיקותיו של המותב בעבר היו מנוגדות לדין ופגעו בזכויות המערערים באופן המלמד על משוא פנים שלו כלפיהם, וכי הן היו בלתי מנומקות. כמו כן מלינים המערערים על התנהלותו הדיונית של המותב וטוענים כי הוא לא נותן להם את יומם בבית המשפט באופן הפוגע בזכותם להליך הוגן.

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כידוע, העובדה שבית משפט דן ופסק בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי דין, אף במסגרת אותה פרשה עובדתית, אין בה כשלעצמה כדי להוביל למסקנה כי הוא פסול מלשבת בדין בעניינם, ועל הטוען זאת להראות כי קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים (ע"א 6708/19 מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק – שימור מבנים בע"מ , פסקה 5 (25.11.2019)). המערערים בענייננו לא עמדו בנטל זה. טענתם המרכזית בעניין חוות הדעת שעומדת ביסוד טענת "פרעתי" וסותרת לכאורה קביעות קודמות של המותב, אין בה כדי להצדיק את פסילת המותב. מדובר בראיה אשר לא עמדה בפני בית המשפט במסגרת הערעור השני, וחזקה עליו שהוא יבחן אותה בלב פתוח ובנפש חפצה. באשר ליתר טענות המערערים – אלו מופנות בעיקר כלפי החלטות דיוניות והתנהלות דיונית של המותב וכידוע אין באלה כשלעצמן כדי להקים עילת פסלות (ע"א 3389/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (18.6.2019)). לבסוף, עיינתי בפרוטוקול הדיון שבו, לכאורה, נאמרו הדברים הנטענים על ידי המותב, ולא מצאתי כל זכר להתבטאויות האמורות. ככל שביקשו המערערים להעלות טענות בהקשר זה היה עליהם להגיש בקשה מתאימה לתיקון הפרוטוקול. מכל מקום, לא שוכנעתי כי יש באמירה יחידה זו המיוחסת למותב, אפילו נאמרה, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים.

אשר על כן, הערעור נדחה ועמו נדחית גם בקשת המערערים להפסקת הדיון בבית משפט קמא עד להכרעה בערעור. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.