ע"א 6708/19 מ.ע.ג.ן- יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ. בוטיק- שימור מבנים בע"מ

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' שילה ) מיום 27.9.2019 בע"א 18035-04-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערות.

1.

בשנת 2017 הגישה המשיבה 1 תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערות ואדם נוסף לתשלום חיובי מע"מ והיטל השבחה אשר נטען כי הם חייבים לה בהתאם להסכמים שנערכו בין הצדדים במסגרת עסקה לביצוע עבודות בנייה ושימור בבניין שבבעלות המערערים (תא"ק (מחוזי ת"א) 9255-12-17 (להלן: ההליך הקודם ) . המערערות הגישו בקשה להעברת הדיון בהליך הקודם לסדר דין רגיל ולחלופין לקבלת רשות להתגונן. לאחר קיום דיון בבקשה, החליט בית המשפט המחוזי (השופט נ' שילה בשבתו כרשם בית המשפט) לדחות את בקשת הרשות להתגונן וליתן פסק דין לטובת המשיבה 1. יצוין, כי ערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק הדין בהליך הקודם נמחק ביום 27.5.2019 (ע"א 2935/18).

מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם, הגישו המערערות תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו בה טענו כי על המשיבה 1 ועל מנהליה, הם המשיבים 3-2, לשלם להן למעלה ממיליון ש"ח לאור התנהלותם אל מול רשויות המס, אשר הובילה לטענתן לחיוב מע"מ גבוה ובלתי סביר. ביום 24.2.2019 קבע בית משפט השלום כי פסק הדין בהליך הקודם יצר השתק פלוגתא ועל כן הורה על סילוק התביעה על הסף.

2.

המערערות הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וזה נקבע לדיון בפני מותב תלתא בהשתתפותו של השופט נ' שילה . לאחר קבלת הודעה בדבר זהות ההרכב, הגישו המערערות בקשה בה טענו כי בנסיבות העניין " מתעוררת מניעה אישית לכב' השופט נפתלי שילה לדון בתיק שבנדון ". הבקשה הובאה בפני ראש ההרכב, סגן הנשיא ש' שוחט , אשר קבע כי " משנקבע המותב יתכבד הפונה ויגיש בקשת פסילה ".

ביום 18.7.2019 הגישו המערערות את בקשת הפסלות לבית המשפט קמא בה נטען כי במסגרת הערעור יהיה על בית המשפט להכריע האם פסק הדין בהליך הקודם מקים השתק פלוגתא, וכי הדבר דומה לכך שהמותב ישב בערעור על פסק דין שהוא נתן. עוד נטען כי בפסק הדין הקודם הביע המותב את עמדתו הנחרצת בעניינן

של המערערות

" באופן שקיימת אפשרות ממשית וודאית של משוא פנים ודעה קדומה " וכי אף מראית פני הצדק מצדיקה, בנסיבות העניין, כי הערעור לא יישמע בפני המותב.

3.

ביום 27.9.2019, לאחר קבלת תגובת המשיבים ותשובת המערערות לה, דחה המותב את הבקשה. נקבע כי " אין שום קשר בין הנושא שעמד להכרעה בפסק הדין שניתן על ידי בהליך הקודם לבין הערעור דנן. השאלה היחידה שיש לבחון בערעור דנן היא האם צדק בהמ"ש קמא, שעה שקבעה שבעקבות פסק הדין בהליך הקודם, נוצר מעשה בית דין והשתק פלוגתא שהצדיק את סילוק תביעת המבקשים על הסף. הא ותו לא ". על כן נקבע כי אין מדובר במצב דברים שבו אותו מותב דן בערעור על פסק דין שהוא נתן וכי בערעור תידון השאלה האם מדובר בעילות שונות, שאלה אשר אינה קשורה לתוקף הממצאים שנקבעו בפסק הדין בהליך הקודם. עוד נקבע כי אין ממש בטענת המערערות כי המותב הביע דעתו בפלוגתא העומדת לדיון בערעור, שכן מדובר בשאלה שונה לחלוטין מן השאלות שעלו בהליך הקודם. המותב ציין "ברור כי אשמע את טענות הצדדים בנושא זה בנפש חפצה וללא כל משוא פנים ". לבסוף, דחה המותב את הטענה לפיה מראית פני הצדק מחייבת את פסילתו, וזאת הואיל ו" אין כל חשש שקביעתי בפסק הדין בהליך הקודם תשפיע על ההכרעה בתיק דנן ".

4.

מכאן הערעור בו שבות המערערות על טענותיהן בפני בית המשפט קמא. לשיטתן, לא ניתן להכריע בשאלה האם פסק הדין הקודם מהווה השתק פלוגתא מבלי לנתחו ולבחון את הממצאים שנקבעו בו. המערערות סבורות כי אין זה ראוי שהמותב יקיים הליך בחינה זה, וכי הדבר דומה למצב שבו המותב ידון בערעור שהוגש על פסק הדין.

5.

דין הערעור להידחות. המבחן לפסלות שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי דין, אף אם הם נוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, אין בו כשלעצמו כדי להקים עילת פסלות (ע"א 4122/18 שוורץ נ' מנצור , פסקה 4 (4.7.2018)) . על המבקש את פסילת השופט להוכיח כי נסיבות העניין מקימות חשש ממשי למשוא פנים . אין זה המקרה בענייננו. כפי שציין המותב בהחלטתו, השאלה המשפטית העומדת לדיון בערעור שונה מן השאלה שנדונה בהליך הקודם, ועיון בפסק הדין בהליך הקודם מעלה כי אין בו כל התייחסות לסוגיה שעומדת להכרעה בין הצדדים בהליך הנוכחי. משכך, אין בסיס לטענה בדבר גיבוש דעה מוקדמת, כביכול, בעניינן של המערערות. כפי שציין המותב בהחלטתו הוא ישמע " את טענות הצדדים בנושא זה בנפש חפצה וללא כל משוא פנים " וחזקה עליו שכך ייעשה.

אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.