ע"א 9506/17 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר ) מיום 23.11.2017 בת"ע 42064-05-17 ובתיקים קשורים נוספים שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

המערער הוא אחיהם של המשיבים. בין בעלי הדין מתנהלים הליכים שעניינם עיזבון אמו המנוחה של המערער ותוקף הצוואות שהותירה (להלן : האם ). ביום 19.9.2017 נתן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר ) פסק דין ב-5 תביעות שנדונו בהליך נפרד שעניינו ביטול העברת זכויות רכושיות מאביו של המערער (להלן: האב ) לאם, ומן האם – טרם פטירתה – למערער (להלן: פסק הדין ) . בתמצית, נפסק כי העברת הזכויות מהאב לאם, וממנה למערער בטלה. למסקנה האמורה הגיע בית המשפט לאחר ששמע עדים רבים, לרבות עדות האם והמערער. על רקע זה הגיש המערער בקשה לפסול את המותב שדן בהליכים מושא ערעור זה בעניין עיזבון האם, שהינו אותו המותב שנתן את פסק הדין. זאת לנוכח קביעות שונות בפסק הדין ובכלל זה הקביעה כי האם הייתה נתונה לשליטתו המוחלטת של המערער.

2.

ביום 23.11.2017 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. תחילה, קבע בית המשפט כי הבקשה נעדרת בסיס והיא "לוקה בחוסר תום לב". הוטעם כי פסק הדין ניתן לאחר ניהול הליך הוכחות ארוך וממושך, אשר בו נשמעו עדים רבים לרבות עדות האם, הוצגו מסמכים ומונו מומחים שנתנו חוות דעת ונחקרו בבית המשפט. בית המשפט הוסיף כי לא בכדי חל בבית המשפט לענייני משפחה הכלל של "שופט אחד למשפחה אחת", וכי בקשת המערער חותרת תחת כלל זה שלא בתום לב, תוך ניסיון לנצל לרעה את הליכי בית המשפט ולעכב במתכוון את ניהול הליכי עיזבון האם. לגופן של טענות המערער נקבע כי ההליכים שנוגעים לעיזבון האם עוסקים בבקשת המשיבים ליתן צו קיום לצוואת האם מיום 27.8.2015 (להלן: הצוואה ) , אל מול טענת המערער שלפיה הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המשיבים. נפסק כי טענה זו היא טענה חדשה "אשר אין בפסק הדין דבר לגביה ועל כן אין בפסק הדין שניתן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, כשביהמ"ש פתוח לברר טענה זו לעומקה ולא הובעה מעולם כל התייחסות מטעם ביהמ"ש לטענה זו". בית המשפט קבע כי פסק הדין עסק בשאלת ההשפעה הבלתי הוגנת של המערער על הוריו, ואולם לא נדונה בו השאלה אם הצוואה היא פרי השפעה בלתי הוגנת של המשיבים. על יסוד האמור, נדחתה הבקשה.

3.

מכאן הערעור שלפניי. בפתח הדברים מעלה המערער, שאינו מיוצג, טענות באשר לקביעות בית המשפט בפסק הדין. לדברי המערער בפסק הדין התעלם בית המשפט ממסכת הראיות והעדויות אשר מפריכות את המסקנה שאליה הגיע והוא צירף לערעור זה את הודעת הערעור שהגיש על פסק הדין. המערער גורס כי על רקע הקביעות העובדתיות בפסק הדין וההתבטאויות הקשות כלפיו, לא יכול להיות ספק כי בית המשפט גיבש את דעתו כלפי המערער. לדבריו, הקביעות בפסק הדין ביחס למערכת היחסים בין המערער ובין אמו הן בעלות נפקות גם לגבי טענתו בהליכים מושא ערעור זה לגבי העדפת הצוואה הנוספת של האם. הוטעם כי יש לבית המשפט דעה קדומה כלפי המערער והדבר עלול להשפיע "ברמה גבוהה של הסתברות" על הכרעתו בהליכים מושא הערעור דנן.

ביום 7.2.2018 הגיש המערער בקשה להוספת אסמכתאות.

4.

לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. ראשית,

מרבית טענות המערער מופנות כלפי קביעות שניתנו במסגרת הליך אחר, ואין מקומן בערעור דנן, אלא בהליכי השגה בהתאם לסדרי הדין המקובלים ( ע"א 9854/17 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (16.1.2018)). שנית, גם טענות המערער שעניינן בדעה שגיבש – לשיטתו – בית המשפט בהינתן קביעותיו בפסק הדין, אין בהן כדי להקים עילה לפסילת המותב. כבר נפסק כי העובדה שבית המשפט פסק בעבר בעניינם של בעלי הדין אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, והטוען לכך עליו הנטל להוכיח כי בהליך הנוכחי השופט אינו פתוח לשכנוע (ע"א 3934/15 פלונית נ' פלוני , פסקה 8 (21.10.2015)). איני סבורה כי עלה בידי המערער להצביע על חשש כאמור. זאת בפרט בשים לב לכלל – שעליו עמד בית משפט קמא – לפיו סכסוכים בענייני משפחה מתנהלים פעמים רבות לפני אותו המותב ( שם ) . עיון בפסק הדין מעלה כי שאלת ההשפעה הבלתי הוגנת של המשיבים על האם, העומדת לדיון בהליכים דנן, לא נדונה שם וכי מדובר בטענות חדשות שלא עלו במסגרת ההליכים מושא פסק הדין. ממילא, כפי שציין בית משפט קמא, דעתו לא ננעלה בנושא זה. העובדה שנקבעו בפסק הדין ממצאים מסוימים בעניינו של המערער אין בה, אפוא, כדי להשליך על הכרעתו בהליכים מושא הערעור דנן.

הערעור נדחה ובצדו נדחית הבקשה להוספת אסמכתאות. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.