ע"א 9524/05 משה מצליח נ. י.רוטשטיין מערכות מידע (1986) בע"מ

1.בהליך שבכותרת התעוררה שאלת הדרך הראויה להשגה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת שטרנברג-אליעז), אשר עסקה בביטול החלטת בורר שפסל עצמו מלישב כבורר לפני סיום הבוררות שהתנהלה בפניו. בהחלטתי מיום 8.11.05 ביקשתי את עמדת המערערים בהקשר זה. המערערים טוענים כי מדובר בערעור בזכות, שכן החלטתו של בית המשפט המחוזי הייתה פסק דין, ולא החלטה לפי חוק הבוררות. זאת כיוון שמשהורה בית המשפט על השבת הבורר לתפקידו, עשה זאת שלא מכוח חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), ולאחר שהבוררות פקעה. משכך, אין מדובר בהחלטה לפי חוק הבוררות, ומכאן שהערעור עליה ברשות. המשיבה, מאידך, עומדת על כך כי יש לראות ההחלטה כהחלטה לפי חוק הבוררות, ומכאן שמדובר בערעור ברשות.

2.לאחר שבחנתי את תגובות הצדדים מצאתי כי דין ההליך לידון בדרך של בקשת רשות ערעור. אכן, מן הבחינה העובדתית, בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו בראש ובראשונה על חוק הבוררות והסמכויות הנתונות מכוחו, והעובדה כי נעזר בדברי חקיקה נוספים לצורך פרשנות או בחינת היקף סמכותו אינה גורעת מהיות חוק הבוררות מקור הסמכות. זאת ועוד, נוכח ההלכה שנקבעה בע"א 4886/00 גרוס נ' קידר פ"ד נז(5) 433, לפיה פרישתו של הביטוי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה" המופיעה בסעיף 38 לחוק הבוררות היא רחבה וחובקת היא "עניינים שונים של בוררות אף שההליכים בגינם לא הוגדרו מפורשות בחוק הבוררות" (שם, בעמ' 941), (והשוו גם החלטתי בבש"א 6829/05 סרקליבצקי נ' קוגן (טרם פורסמה)), יש לקבוע כי השגה על החלטה לבטל החלטה של בורר על פסילתו ניתנת להיעשות בדרך של בקשת רשות ערעור בלבד. במצב דברים זה, שוכנעתי כי יש לברר הליך זה ברשות ערעור ולא בערעור בזכות.

3.התוצאה היא, כי דין הערעור שבכותרת להימחק. על המבקשים לפתוח רשות ערעור. נראה כי לשם כך הם אחרו את המועד, אולם מקרה זה הינו מסוג המקרים בהם יש להאריך המועד לנקיטת ההליך, שכן אי הבהירות שבדין יכולה להיחשב כ"טעם מיוחד" שעה שאף המשיבה טוענת כי "אין תקדים נקודתי בסוגיה שברקע הערעור" (סעיף 5 לתגובתה מיום 22.12.05). שעה שהמשיבה ידעה על כוונתם של המערערים לערער, שכן הערעור עצמו הוגש, ניתן אפוא להאריך את המועד. אשר על כן, תוגש בקשת רשות הערעור עד ליום 26.2.06. העירבון שהופקד בהליך זה יועבר לרשות הערעור שתיפתח, והאגרה תועבר גם היא, תוך החזר של ההפרש בשיעור האגרה לידי המערערים. אין צו להוצאות בבקשה זו. החלטה זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין ברשות הערעור שתיפתח.