ע"א 9588/11 המועצה הישראלית לצרכנות נ. הד ארצי בע"מ ו-3 אחרים

1.

בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת אסתר שטרמר ) דחה את בקשת המערערת לאשר לה לנהל תובענה יצוגית שעניינה: "פרסום סמוי" (בפי המערערת), או "תוכן שיווקי" (בפי המשיבים), ששולב ב-31 קלטות וידאו המיועדות לילדים ואשר המשיבים (כולם או חלקם) היו מעורבים בהכנתן, או בשיווקן.

2.

המערערת ערערה בערעור שבפנינו על דחיית בקשתה הנ"ל – ולאחר שעיינו במכלול החומר וקראנו את הטיעונים השונים – הצענו לצדדים להגיע להסדר, שייתר את הצורך להכריע בערעור – זאת בקווים שהותוו על ידינו. הצדדים נענו לכך והגישו לנו הסדר כאמור, שסומן כמסמך א' להחלטתנו מתאריך 18.11.2013. על פי ההסדר האמור:

""תקליטורים המכילים תוכן שיווקי" לצרכי הסדר זה משמעם- תקליטורים שבהם מוצבים מותגים או מוצרים בעלילה, אשר תמורת הצבתם שולם תשלום מצד המפרסם למפיק התקליטורים או תקליטורים שבהם מופיע אזכור, בסוף הקלטת או בתחילתה, של גוף מסחרי (הודעה מזכה).

אשר לתקליטורים המכילים תוכן שיווקי שיופקו בעתיד, תודבק מדבקה בצבע שחור על גבי לבן על גבי העטיפה החיצונית של התקליטור (מתחת לעטיפת הצלופן), בכיתוב: "העלילה מכילה תוכן שיווקי". גודל האותיות לא יפחת מ- 4 מ"מ .

אשר לתקליטורים המכילים תוכן שיווקי המצויים בחנויות, יפעלו המשיבים 1 ו-2 בתוך 120 ימים ממועד אישור הסדר זה ע"י ביהמ"ש לביצוע הדבקה של מדבקות כאמור לעיל, על גבי העטיפה החיצונית (עטיפת הצלופן של התקליטור) וזאת ביחס לחנויות

אליהן מפיצות המשיבות 1 ו-2 את התקליטורים במישרין.

המשיבות 1 ו-2 תפעלנה כמיטב יכולתן לבצע הדבקה כאמור גם בחנויות שאין לגביהן הפצה ישירה.

במקרה שתתקבל הודעה בכתב לב"כ המשיבות 1 ו/או 2 מצד המועצה לצרכנות בדבר קיום תקליטורים המכילים: תוכן שיווקי שלא הודבקה עליהם מדבקה כאמור, תבוצע ע"י המשיבות 1 ו-2 בהתאמה הדבקה של מדבקה כאמור וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, והדבר לא ייחשב כהפרת הסדר זה.

הצדדים מסכימים כי בכל מקרה שתיטען טענה בכל הנוגע להפרה נטענת של הסדר זה, יפנו הצדדים בכתב, האחד למשנהו, לקבלת תגובה על ההפרה הנטענת, וזאת עובר לכל פניה לערכאות."

כן הסכימו הצדדים ששאלת ההוצאות תושאר לשיקול דעת בית המשפט, כאשר הם הביעו עמדותיהם בסוגיה זו במסגרת מסמך א' הנ"ל.

3.

לאחר בחינת ההסדר הגענו למסקנה כי הוא מייתר את הצורך בהכרעה בערעור וכי בנסיבות אלו ראוי לאשרו, בין השאר, מתוך שהננו סבורים כי הוא עומד גם בדרישות סעיף 19(א) ל חוק תובענות יצוגיות, תשס"ו-2006 (אף בהנחה שהוא היה מוחל כאן מכוח סעיף 18(א) לחוק האמור, שכן בעניננו הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הגם שלא אושרה). השוו: רע"א 8479/02 ד"ר תמר סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (15.12.2008); רע"א 2362/08 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' אמיר שהי שאול (14.12.2011).

4.

באשר לסוגיית ההוצאות, ולאחר שהמערערת הודיעה כי היא מוותרת על שכר טרחה לעורכי-דינה – החלטנו כי המשיבים 1 ו-2 ישאו, כל אחד מהם, בהוצאות המערערת בסכום של 15,000 ₪ וכי המשיבים 3 ו-4 ישאו, כל אחד מהם, בהוצאות המערערת בסכום של 7,500 ₪.