ע"א 9601/04 הועדה המקומית לתכנון ובנייה נ. אליהו אזיס

1.בפני בקשה מטעם המשיבים למחיקת סעיפים מכתב התשובה שהגישו המערערות במסגרת סיכומי הטענות בבית-משפט זה. טענת המשיבים הינה כי בסעיפים מסוימים אליהם הפנו בכתב התשובה האמור, הרחיבו המערערות את חזית המחלוקת והעלו טיעונים שלא הועלו בפני בית המשפט קמא. המערערות ביקשו לדחות הבקשה. לטענתן הבקשה אינה אלא הגשת כתב טיעון נוסף מטעם המשיבים ללא היתר של בית המשפט. לגוף הטענות נטען כי אין הרחבת חזית בהן אלא תקיפת מסקנות הערכאה הראשונה, ולכל היותר התייחסות לעובדות ואירועים שאירעו לאחר מתן פסק הדין.

2.נקודת המוצא להכרעה בבקשות מעין אלו הינה כי בית המשפט אינו "עורך על" של כתבי הטענות ועל כל בעל דין מוטלת החובה, שהיא גם זכות, לנסח את כתבי הטענות על פי שיקול דעתו. אולם שיקול דעת זה אינו בלתי מוגבל והוא כולל סייגים שבדין החרות כמו גם בעקרונות יסוד של סדרי הדין. הצדדים שבפני אינם חולקים הלכה למעשה באשר למסגרת הדיונית שבנדון אלא באשר ליישומה על כתב הטענות מטעם המערערות.

3.בבחינה זו של המחלוקת בין הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשת המחיקה. מחיקת טענה הינה צעד דרסטי. שקולה היא לשלילת זכות הטיעון מעיקרא. שלילה זו בעייתית היא במיוחד שעה שההליך טרם החל הלכה למעשה, כפי המצב בתיק זה. אכן, יכול והדין עם המשיבים כי על בית המשפט להתעלם מחלק מן הטענות שהובאו בכתב התשובה, מן הטעמים שהובאו על-ידה. אולם סבור אני כי שיקול הדעת בנדון ראוי שיהא בידי השופט הדן בתיק עצמו, בייחוד במסגרת דיון בערכאת הערעור, ולא יבוא לידי ביטוי במחיקה מראש של טענות השנויות במחלוקת בין הצדדים. כך בייחוד שעה שהמדובר בסיכומי תשובה שמטיבם באים הם להגיב על סיכומי המשיבים. טענות המערערות בעיקרן הן אלו שבכתב הערעור ובסיכומיהן העיקריים.

4.יחד עם זאת, עיון בגוף הטענות שהובאו מגלה כי במספר סוגיות הובאו במסגרת סיכומי התשובה טענות החורגות מתשובה לסיכומי המשיבים. כך בעיקר בהתייחס לטענות בדבר סמכותה של הועדה המחוזית. במצב דברים זה, שוכנעתי כי הסעד הנכון במקרה זה אינו במחיקת הטענות שבסיכומים אלא במתן היתר למשיבים להשיב לסיכומי התשובה של המערערות. המשיבים יוכלו אפוא להגיש לבית המשפט, תוך 7 ימים מעת ההמצאה, סיכומי תשובה לתשובה בהיקף שלא יעלה על 3 עמודים ברווח כפול. אין צו להוצאות בהליך זה.