ע"א 9634/01 הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי נ. קליין לאה

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט א' קידר) מיום 15.11.01, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 37944/98.

1.המשיבה הגישה נגד המערער תביעה לתשלום נזקים, אשר נגרמו לה לטענתה עקב התרשלות המערער במילוי חובותיו, משלא הודיע לה המערער כי התקבל אצלו עבורה מסמך הקרוי "אישור השקעה", אשר על-פיו אושרו למשיבה זכויות לפנסית שאירים. בתביעתה טענה המשיבה, כי המערער התרשל משלא הודיע לה כי אם ברצונה לממש את זכותה לפנסיה, עליה להשקיע כספים אצל שלטונות הביטוח הסוציאלי הגרמני, בתוך שישה חודשים מיום קבלת "אישור ההשקעה", וזאת על מנת שתוקנה לה זכות ל"תשלומי רנטה רטרואקטיביים" משנת 1983. בעקבות התרשלות המערער, לא מימשה המשיבה את זכותה לפנסיה. בתיק אחר הגישה חברה הקשורה עם המערער תביעה כספית נגד המשיבה, בשל הפרת התחייבות המשיבה לתשלום שכר טרחה על-פי הסכם בו התקשרה המשיבה עם עו"ד רפנהגן לטיפול והכרה בזכויותיה לפנסיה (להלן: התיק הראשון). המשיבה התגוננה כנגד התביעה נגדה, בין היתר, בטענת קיזוז. המשיבה טענה כי חתמה על הסכם שכר הטרחה לאחר שהודיעה למערער כי תשקיע ברכישת זכויות הפנסיה רק אם תהיה זכאית לקבל תשלומי רנטה רטרואקטיביים, כפי שהבטיח לה המערער שתקבל, וכי המערער לא מסר לה במועד כי היא זכאית לקבל תשלומי רנטה רטרואקטיביים. שני התיקים נקבעו לדיון בפני כב' השופט קידר.

2.בית המשפט דן בתיק הראשון, ולאחר שמיעת הראיות דחה את התביעה נגד המשיבה. בפסק דינו מיום 14.8.00, קבע בית המשפט כי אילו היתה המשיבה משקיעה את הכספים במועד, היא היתה זכאית לתשלומי רנטה רטרואקטיביים. בית המשפט קיבל את גרסת המשיבה כי לא ניתנה לה הודעה על המועד האחרון להשקעת הכספים, ודחה את עדותה של הנציגה מטעם המערער, כי נמסרה למשיבה הודעה כי עליה להשקיע כספים לרכישת זכויות הפנסיה עד ליום 31.3.89, וכי אי השקעת הכספים תגרום להפסד תשלומי רנטה רטרואקטיביים. בית המשפט קבע כי בכך גרם המערער למשיבה נזק, המתבטא באובדן תשלומי הרנטה הרטרואקטיביים, נזק אותו רשאית המשיבה לקזז כנגד שכר הטרחה הנתבע ממנה.

3.בעקבות מתן פסק הדין בתיק הראשון, הגיש המערער ביום 5.11.00 בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתביעה שהגישה נגדו המשיבה. בבקשתו טען המערער, כי מפסק הדין בתיק הראשון עולה באופן מפורש כי בית המשפט גיבש דעתו בעניין זכויותיה של המשיבה לקבלת קצבה לעבר, בעניין נזקיה עקב אובדן הזכויות ובשאלת התרשלותו של המערער. המערער טען כי מאחר שהשאלות העומדות לדיון בתביעת המשיבה נגד המערער הוכרעו בפסק הדין הראשון, בהתבסס על העדויות שהיו בפני בית המשפט, יקשה על בית המשפט לשנות את דעתו, מה גם ששינוי דעתו של בית המשפט יביא למצב בו יצאו מתחת ידו של בית המשפט הכרעות סותרות באותן סוגיות. המשיבה התנגדה לבקשת הפסילה בטענה כי המערער הגיש את בקשת הפסילה בשיהוי רב. לגופם של דברים, טענה המשיבה, כי בפסק דינו הראשון בית המשפט פסק והכריע בתביעה לשכר טרחה שהוגשה נגד המשיבה, וקביעותיו של בית המשפט יחייבו כל מותב שיישב בדין בתובענה שבין הצדדים בבחינת "השתק פלוגתא".

4.בית המשפט, בהחלטתו מיום 15.11.01, דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי אין הנסיבות מצביעות במקרה זה על חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט ציין בהחלטתו כי אם בתובענה הנוכחית יובאו בפניו אותן עדויות באשר לאותה מסכת עובדות בה דן בתיק הראשון, אין מקום כי יינתנו החלטות או קביעות שונות. ייתכן שקביעותיו בתיק הראשון תחייבנה גם בתובענה הנוכחית, אם כי אין לקבוע מסמרות בעניין זה.

5.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורו טוען המערער כי השאלות שהוכרעו בפסק הדין הראשון הן אותן שאלות המתעוררות בתיק השני, וכי קביעותיו של בית המשפט בתיק הראשון אינן מותירות מקום לספק כי בית המשפט גיבש את דעתו בסוגייה העומדת במרכז התיק השני. כן טוען המערער, כי בית המשפט גיבש לעצמו דעה מוצקה בשאלת מהימנות העדה מטעם המערער, אשר העידה לעניין השאלה העיקרית שבמחלוקת בשני התיקים. בנסיבות אלה, כאשר מדובר באותן טענות ועובדות, באותם עדים, ומשבית המשפט גיבש לעצמו דעה מוצקה בסוגיות המרכזיות העומדות להכרעה ובשאלת מהימנות העדים, קטנים הסיכויים שדעתו של בית המשפט תהיה פתוחה לשינוי. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. המשיבה חוזרת על הטענות אותן העלתה בהתנגדות לבקשת הפסילה וטוענת כי מטרת הבקשה להעברת הדיון היא להביא לעיכוב ההליכים בתיק.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. במקרה שבפני קבע בית המשפט השלום ממצאים עובדתיים במסגרת פסק דין שניתן בסיום הליך שהתנהל בפניו. ממצאים אלה נוגעים במישרין לשאלה מרכזית הטעונה הכרעה בתובענה נשוא ערעור זה, והיא האם מסר המערער למשיבה הודעה בדבר השקעת הכספים לשם רכישת הזכות לקבלת תשלומי הרנטה הרטרואקטיביים. בית המשפט קבע את ממצאיו לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות, תוך שהוא מעדיף את העדות מטעם המשיבה על פני עדותה של נציגת המערער. בנסיבות אלו, משקבע בית המשפט ממצאים עובדתיים חד משמעיים בשאלה זו, מבלי שדבריו סויגו, ומשהעדים בשתי התובענות זהים, נראה כי נוצר חשש אובייקטיבי כי בית המשפט גיבש דעה בסוגיה העומדת במרכז ההתדיינות שבין הצדדים בתובענה נשוא ערעור זה.

7.אכן, חזקה על בית המשפט כי יפעל לפי מיטב שיפוטו והכרתו בבואו לשקול עתה את טענות הצדדים לגופן. אולם, כפי שכבר נאמר במקרה אחר:

"פעולתו זו של בית המשפט אינה בבחינת כתיבה על לוח חלק; הנסיבות החיצוניות מלמדות, כי החלטתו הקודמת של בית המשפט כבר נכתבה על הלוח ובית המשפט נדרש עתה על-ידי המערערות למחוק את שכתב ולכתוב כתובת חדשה." (ע"א 1933/97 קרן היסוד בע"מ ואח' נ' המועצה המקומית גבעת שמואל ואח' (לא פורסם)).

במקרה זה, בית המשפט אף ציין בהחלטתו כי אם בתובענה הנוכחית יובאו בפניו אותן עדויות באשר לאותה מסכת עובדות בה דן בתיק הראשון, אין מקום כי יינתנו החלטות או קביעות שונות. בנסיבות אלו, אני סבור כי מוטב שהתיק יישמע בפני שופט אחר.

8.אכן, התוצאה של פסילת השופט עלולה להביא למצב בו שאלה שהוכרעה על ידי בית המשפט תשוב ותידון בשנית בפני שופט אחר, ובכך לכאורה עלול הדבר להביא לעיכוב הליכים וחוסר יעילות. ואולם, אין הדבר כך, שכן השאלה האם שאלה זהה אכן תידון בשנית על ידי שופט אחר, תלויה בתשובה לשאלה האם קביעת בית המשפט בתיק הראשון מהווה "השתק פלוגתא" לגבי השאלה המתעוררת בתובענה נשוא הערעור. בשאלה זו אין אני מביע עמדה, והיא תוכרע על ידי השופט אליו יועבר התיק.

הערעור מתקבל איפוא. התיק יועבר לדיון בפני שופט אחר. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.