פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 9668/02
- א'
בפני:
כבוד הרשם עודד שחם
המערער:
משה בינדר
נ ג ד
המשיבים:
1.
אם.אם.ווי.בניה,אחזקות וניהול נדל"ן בע"מ
2. גל קלך
3. רינה די -גופר
בקשה למחיקת
ערעור
החלטה
בפניי בקשה למחיקת הערעור שבכותרת, או חלקים ממנו. הבקשה מבוססת על שני נימוקים עיקריים. האחד נוגע לאי תשלום חוב פסוק על ידי המערער, והשני נוגע לחריגה, לטענת המשיבים, של המערער ממתכונת ראויה של הודעת ערעור.
דין הבקשה להידחות, על שני הטעמים שביסודה.
אשר לטעם הראשון, של אי תשלום החוב הפסוק. עניין זה נוגע להוצאתו לפועל של פסק דין בית משפט קמא. אין הדין מכיר במצב זה בעילה לסילוקו של ערעור על הסף, ואין מקום להיענות לבקשה זו, באופן שיאיין את זכותו החוקתית של המערער להשיג על פסק דינו של בית משפט קמא (סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה). לפיכך, דין טענה זו להידחות.
אשר לטעם השני. הודעת הערעור אוחזת כאחד עשר עמודים. עיון בהודעת הערעור מעלה, כי זו נחלקת לשני חלקים עיקריים. האחד, הפורש על גבי כעמוד את הרקע הכללי לערעור. אחרי כן, מפורטים נימוקי הערעור, כאשר תחת כל נימוק ערעור עיקרי, מפורטים עיקרי הטעמים, המשפטיים והעובדתיים, המבססים לשיטת המערער את נימוק הערעור העיקרי. בעיקרו, מנוסח כתב הערעור כטענות תמציתיות. כתב הערעור שזור ציטוטים אחדים מתוך טקסטים משפטיים. חלק ניכר מנימוקי הערעור אינם כתובים בנוסח של "טעה בית משפט קמא", כי אם על דרך ההסבר והשכנוע, המשפטי והעובדתי. ברם, נוכח הגישה המצמצמת במחיקתם, מראש, של כתבי בי דין, ובהם כתבי ערעור, אינני רואה במאפיינים אלה עילה למחיקת הודעת הערעור, כולה או מקצתה. כבר צויין, ביחס לבקשה דומה, כי:
"עיון בפסיקה ובספרות מעלה, כי השימוש הנעשה בתקנות אלו (תקנות 414 ו – 417 לתקנות האזרחיות - א.ז.) לשם מחיקת כתבי ערעור או חלקים מהן הוא מזערי. דומה, כי הגישה העומדת ביסוד מדיניות זו היא שמירה על חופש הטיעון של בעלי דין - ככל שאין בו כדי לשבש את מהלך הדיון, להכביד עליו, לפגוע בכבודם של בעלי הדין ... התערבות יתרה בשלב זה עלולה לחבל בטיעוני הצדדים ולפגוע בטענות מהותיות על בסיס טעמים צורניים. מטעמים אלה, אין אני סבור, כי בית המשפט אמור לשמש "עורך-על" של כתבי בי-דין, לקצרם ולנסחם לפי שיקול דעתו ...ייתכנו כמובן מקרים בהם תתקיים הצדקה מלאה לשימוש בסמכות זו - כך, לדוגמא, כאשר כתב הערעור שהוגש אינו קריא ואינו מובן או כאשר הוא משמש כסות להטחת חרפות ועלבונות בצדדים או בבית המשפט. אין משמעות הדבר, כמובן, כי בעל דין שהאריך בטיעוניו יתר על המידה, עירב עיקר וטפל או נקט לשון או סגנון שאינם ראויים יזכה מן ההפקר: הערכאה הנדרשת לגוף ההליך רשאית להביא אירועים אלה לתשומת ליבה ובמידה שתמצא לנכון - גם לחייב את בעל הדין בהוצאות (וראו: תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-) או אף להורות על נקיטת הליכים משמעתיים או פליליים כנגדו .... אולם, ככלל, דומה, כי מוטב להימנע מ"מניעה מוקדמת" ומהגבלת זכות הטיעון."
(ע"א 1252/00 מיכל ארזי נ' ד"ר זמיר חייק, לא פורסם)
דברים אלה יפים גם למקרה שבפניי. אין מקרה זה נופל לגדר הקטגוריה המצומצמת של מקרים קיצוניים, המצדיקים שימוש בסמכות למחוק הודעת ערעור, כולה או מקצתה. המקרים אליהם מפנות המשיבות (ובמרכזם ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ , תקדין עליון 90(1) 876) אינם דומים בעובדותיהם למקרה שבפניי, ואין לשאוב מהם הצדקה להעתר לבקשת המשיבות.
התוצאה היא, כי הבקשה נדחית, וכך גם הבקשה החלופית למחיקת חלקים מהודעת הערעור. עם זאת, איני עושה צו להוצאות בבקשה זו.
ניתנה
היום, כ' בטבת תשס"ג (25/12/02).
עודד
שחם
ר ש ם