ע"א 9703/01 שון לביא נ. עו'ד צבי לוטן

במסגרת התדיינות בין המשיב למבקש בבית-המשפט המחוזי בחיפה, ביקש המשיב שינתן צו למתן ערובה לצורך תשלום הוצאותיו. רשם בית-המשפט המחוזי קבע כי התביעה מגלה עילה לכאורה, וכי יכולתו הכלכלית של המבקש היא נמוכה ביותר, ודחה לפיכך את הבקשה.

המשיב הגיש ערעור על החלטת הרשם לבית-המשפט המחוזי בחיפה, ובמסגרתו הגישו הצדדים עיקרי טיעון. אז, טען המבקש כי המשיב מסר לו בכוונה עותק של עיקרי הטיעון השונה מהעותק שהגיש לבית-המשפט המחוזי ובו השמיט סעיף האומר: "דחיית הבקשה לחייב את [המבקש] בערובה להוצאות המערער, יש בה כדי להמריץ את [המבקש] להמשיך לנצל לרעה את הליכי בית-המשפט ולנקוט בהליכי סרק ללא כוונה לשלם את ההוצאות שיוטלו עליו". משכך, טען המבקש כי יש לדחות על הסף את עיקרי הטיעון של המשיב כמו גם את ערעורו.

בית-המשפט המחוזי (השופט דן ביין) דחה את טענות המבקש, וקיבל את טענות המשיב לפיהן המבקש הרבה בפתיחת הליכים כנגדו, שרובם המכריע נדחה. נקבע, כי יש לאזן בין מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, לבין הרצון למנוע את הטרדה לחינם של המשיב, שהחשש לה גובר שעה שלא ניתן כלל לגבות הוצאות מהמבקש. משכך, קיבל בית-המשפט המחוזי את הערעור, וקבע כי על המבקש להמציא ערבות צד ג' לתשלום כל הוצאות התביעה באם יוטלו עליו, או להפקיד סך של 4,000 ש"ח בקופת בית-המשפט.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה מבקש המבקש לערער על החלטתו של בית-המשפט המחוזי. נטען, כי על בית-המשפט המחוזי היה לדחות את עיקרי הטיעון שהגיש המשיב ולקבוע כי המבקש אינו צריך להפקיד ערבות כלשהי.

דין הבקשה להידחות. בית-משפט זה, אינו נוטה להתערב בהחלטות דיוניות שמסורות לערכאות שמתחתיו. במקרה שבפניי, שיקלל בית-המשפט המחוזי את טענותיו השונות של המבקש, איזן אותן עם אינטרסים חשובים אחרים, והעמיד את הערבות הנדרשת מהמבקש על סך הולם של 4,000 ש"ח. אין כל מקום להתערבותי בהחלטה זו, שגם לגופה ראויה היא בעיניי. הבקשה נדחית.