ע"א 9714/02 חסן שרפי נ. סאמי זאמל אבו מוך

1.בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון), בפסק דינו מיום 17.9.02, נעתר לתביעה שהגיש המשיב נגד המבקש, הורה להרוס את הבניין שבנה המבקש על מקרקעין משותפים של בעלי הדין וחייב את המבקש לשלם למשיב פיצויים בסכום של 100,000 ש"ח. בהחלטתו מיום 30.10.02 דחה את בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין.

המבקש ערער על פסק הדין וכן ביקש לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור. המשיב השיב על הבקשה.

2.בבקשתו טוען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים. לטענתו, ציווה בית המשפט המחוזי בפסק דינו להרוס את הבניין בשלמותו בעוד שהמשיב ביקש להרוס רק "כל חלק של המבנה החורג מאחוזי הבניה של המבקש, הנגזרים מחלקו במקרקעין". עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא בחן חלופות תכנוניות ש"יש בהן כדי לתת מענה תכנוני שישמור על זכויות המשיב". מכל מקום, הריסת בניין היא מטבעה בלתי הפיכה ותרוקן את הליך הערעור מתוכן. גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו כי למשיב לא יגרם כל נזק מעיכוב ביצועו של פסק הדין.

כנגדו טוען המשיב כי המבקש בנה בניין מסחרי רחב מימדים על קרקע המיועדת לבניה למגורים בלבד, בניגוד לתכנית בניין עיר החלה על השטח; כך שסופו של הבניין להיהרס, אפילו יזכה המבקש בערעורו. יתר על כן, הבניין נבנה "אגב גזילת וגניבת אחוזי הבנייה של המשיב". לפיכך, אין סיכוי שהערעור יתקבל. עוד טוען הוא כי אפילו אין זה נזק בלתי הפיך אלא נזק שניתן להעריכו בכסף. המשיב מוסיף וטוען כי מעשי המבקש גרמו לו נזק כבד, שכן מעשיו הפכו את מקרקעי המשיב לנכס חסר כל ערך, ולכן נוטה מאזן הנוחות לטובתו.

3.לפי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". מקובל עלינו, כי אין לסטות מכלל זה אלא אם מתקיימים מספר תנאים: למערער סיכויים טובים להצליח בערעור; ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון; אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל, יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו (ראו, בין היתר: ע"א 4234/02 דולב נ' דוד נאמן (טרם פורסם); ע"א 2341/02 עזרא נ' אלג'ם (טרם פורסם); ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי (טרם פורסם); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית, תשמ"ה), בעמ' 859-860)). על היחס בין שיקולים אלה אמרתי בפרשה אחרת, כי:

"שיקולים אלה - סיכויי הערעור והנזק הצפוי - תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור; אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע" (עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל-אביב , פ"ד נו(2) 163; ראו גם: ע"א 4079/02 חלואני נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (טרם פורסם)).

קשה להעריך בשלב זה את סיכויי ההצלחה של המבקש בערעורו. מרכז הכובד עובר, אפוא, ליחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע, וכאן נראה כי הכף נוטה לזכותו של המבקש. מחד גיסא, כלשון בית המשפט המחוזי, "כאשר הנתבע [המבקש] בנה את הבניין, ללא היתר בנייה כדין, בניגוד לתוכנית בניין עיר ע.נ. 125 ותוך ניצול אחוזי הבנייה באופן שחרג מאחוזי הבנייה המגיעים לו על פי חלקו היחסי בחלקה, הוא פגע באפשרויותיו של התובע [המשיב] לנצל את פוטנציאל הבנייה בחלק המקרקעין שנותר בידיו". מאידך גיסא, יש יסוד לחשש שיהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יעוכב הביצוע, הבניין ייהרס והמבקש יזכה בערעורו.

4.לפיכך אני מורה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה עד להחלטה בערעור.