ע"א 2341/02 ארז עזרא נ. אלג'ם עידו ,קטין

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כבוד השופטת צ' ברון), בפסק דינו מיום 28.1.02, חייב את המערערים לפצות את המשיב בסכום של 1,633,180 ₪ עבור נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים. המשיב היה בן 9 בעת תאונת הדרכים.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 14.4.02, עיכב את ביצועו של פסק הדין למשך 60 ימים, או עד הישיבה הראשונה של בית המשפט העליון, לפי המוקדם.

המערערים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובמסגרת הערעור ביקשו לעכב את ביצועו של פסק הדין. המשיב השיב על הבקשה. בהחלטתי מיום 10.6.02 הוריתי לעכב את ביצועו של פסק הדין עד להחלטה אחרת.

2.המערערים טוענים, כי סיכוייהם בערעור טובים וכי בית המשפט המחוזי פסק למשיב פיצויים יותר מהמידה שהמשיב זכאי להם. עוד טוענים הם, כי קיים חשש ממשי שאם יזכו בערעורם, יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. המשיב הוא קטין וחסר יכולת פירעון, וכך גם הוריו, שבקשו תשלומים תכופים בשל חסרון כיס.

כנגדם טוען המשיב, כי "אם קופח מי מהצדדים בפסק הדין - לא היו אלו המבקשים, אלא המשיב" וכי "לא בכדי הוגש ערעור מטעם המשיב עוד בטרם הוגש ערעורם של המבקשים". כמו כן טוען הוא, כי "שאלת יכולתם הכלכלית של הורי המשיב, צריכה להיות מוכרעת על בסיס תשתית ראייתית, ולהיתמך בתצהיר, ואין די באמירה בעלמא---". לדבריו, היעתרות לבקשה בשל היות המשיב קטין "תוביל למסקנה כי בכל מקרה של ערעור על פס"ד בעניינו של קטין, יעוכב הפיצוי באופן אוטומטי וגישה זו תסכל את מטרת המחוקק".

3.לפי סעיף 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". מקובל עלינו, כי אין לסטות מכלל זה אלא אם מתקיימים מספר תנאים: למערער סיכויים טובים להצליח בערעור; יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל; ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון. עוד יצוין כי, כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטיה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (ראו, החלטתי בע"א 4234/02 דולב ואח' נ' נאמן (טרם פורסם) והאסמכתאות הנזכרות שם; לענין היחס בין השיקולים ראו: ע"א 4079/02 חלואני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (טרם פורסם)).

4.שומת פיצויים איננה מלאכה קלה. היא מושתתת על ראיות, על חוות דעת של מומחים, על הערכות שהעריך בית המשפט את מצבו של הנפגע וכן על אומדנים והשערות. משקלו היחסי של רכיב האומדנים וההשערות גדול, בדרך כלל, יותר כאשר דברים אמורים בפיצויים לקטין; ממילא גדל הסיכוי שערכאת הערעור תתערב בשומת הפיצויים. אין לשלול, אפוא, מכל וכל את האפשרות שתהיה התערבות בשומת הפיצויים שנפסקו למשיב. עם זאת, דומה שהסיכויים שערכאת הערעור תשנה את התוצאה שינוי משמעותי אינם גדולים. כמו כן, לא הונחה במקרה שלפנינו תשתית מספקת לטענה כי לא יהיה בכוחם של המשיב ושל הוריו להשיב למערערים את הסכום שישולם למשיב אם יזכו בערעורם; ולענין זה, לא די בהסתמכות על העובדה כי המשיב הוא קטין כשלעצמה. לא למותר להביא כאן לענין הוכחתה של טענה כזאת:

"בתצהיר המצורף לבקשתו חייב המבקש לפרט את הנסיבות המורות, כי ביצועו המיידי של פסק הדין עלול להסב לו נזק שאין לו תקנה . בית המשפט לא יסתפק בהצהרתו הסתמית, כי אמנם כן הוא הדבר, ללא פירוט וללא תיאור הדבר---" (ההדגשה שלי - י' ט') (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה), בעמ' 862; ראו גם: המ' 369/81 שובינסקי נ' קונטרנס גזלשפט (טרם פורסם); בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה(5) 499;

לכאורה, נוטה, אפוא, הכף לחובת המערערים. אולם, לאור העובדה שרק ביום 8.6.04 יגיע המשיב לבגרות וחלק מסכומי הפיצויים יוקפא ממילא עד אותו יום, ואולי אף לאחר מכן, יש מקום להורות כי חלק מן הסכום שנפסק יעוכב עד ההכרעה בערעור.

5.לפיכך יעוכב ביצועו של פסק הדין באופן חלקי, במובן זה שסכום של 300,000 ₪ יופקד בידיהם הנאמנות של באי כוח בעלי הדין, שיפקידו אותו בהפקדה נאותה שתבטיח את ערכו, עד להכרעה בערעור. יתר הסכום ישולם כפי שנפסק.