ע"א 9749/03 הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית אתא נ. יורם אליהו

1.

ביום 22.8.07 ניתן על ידינו פסק דין בשני ערעורים שנדונו במאוחד. ערעורם של אליהו (המערערים בע"א 165/04, הם המשיבים בע"א 9749/03) נדחה ואילו ערעורה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, קרית-אתא (להלן – הוועדה ) נתקבל בחלקו. הקביעה הסופית הייתה כי אליהו זכאים לפיצויי הפקעה בסכום של 149,000 דולר תוך המרתו לשקלים למועד מסוים ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הכל כאמור בפסק הדין. הוועדה קיזזה מתוך הפיצוי שנפסק סכומים שונים. אחד הסכומים היה מס ערך מוסף (מע"מ), שהועבר על ידה לרשויות המס. מדובר בסכום של 131,805 ש"ח. יצוין, כי סכומים שונים שולמו לאליהו על ידי הוועדה עובר למתן פסק הדין בערעור על חשבון הפיצוי בגין ההפקעה. אליהו טענו כי לא הייתה לוועדה זכות לקזז את המע"מ וכי עליה לשאת בו. משהוועדה דחתה את טענתם של אליהו פתחו הם בהליכי הוצאה לפועל נגד הוועדה. הוועדה העלתה בפני רשמת ההוצאה לפועל טענת "פרעתי". כבוד הרשמת (ע' דבי) ביקשה מערכאתנו הבהרה בשאלה האם הסכום הפסוק כלל מע"מ או שיש להוסיף עליו מע"מ. ביקשנו את עמדותיהם של בעלי הדין בשאלה ועתה הן מונחות בפניו.

דעתנו היא, כי הוועדה לא הייתה זכאית לקזז את סכום המע"מ. משמע, היא לא פרעה את מלוא החוב הפסוק לאליהו. נסביר בקצרה את עמדתנו.

2.

אליהו טוענים, כי חובת תשלום מע"מ מוטלת על הוועדה. הם אף נימקו טענה זו. הוועדה נמנעה מלהתייחס לשאלה זו מן הטעם שלגרסתה בפני בית משפט זה לא עומדת כלל השאלה מי חייב לשאת במע"מ, האם אליהו או הוועדה. לטענת הוועדה, השאלה שיש להשיב עליה היא האם הסכום הפסוק כולל מע"מ אם לאו.

3.

שתי הסוגיות קשורות אחת בשנייה. אם חובת תשלום מע"מ חלה על הוועדה ולא על אליהו ברור שאליהו לא היו כלל צריכים לתבוע בתובענתם שלסכום הפיצוי יתווסף מע"מ. כאשר מכוח הדין תשלום מע"מ מוטל על הנתבע, אין חובה על התובע לתבוע בגדר תביעתו כי לסכום הפסוק יוסיף הנתבע מע"מ (ראו למשל, ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין , פיסקאות 31-30 (טרם פורסם, 9.12.2008)). במקרה מעין זה חיובו של הנתבע לשאת במע"מ במערכת היחסים שבינו לבין התובע עלול להביא לחיוב כפול שלו, האחד מול רשויות מע"מ והאחר מול התובע. על כן, אין מנוס מלהתייחס לסוגיה, שהוועדה נמנעה במופגן מלהתייחס אליה. הוועדה לא חלקה על טענת אליהו כי היא מסווגת כ"מוסד ללא כוונת רווח" (מלכ"ר), לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. הוועדה לא טענה כי אליהו סווגו לעניין החוק כ"עוסק". נראה, כי תשלום בגין הפקעה של מקרקעין על ידי ועדה מקומית, כאשר הנפקע הינו אדם פרטי ואינו "עוסק", יסווג במע"מ כעסקת אקראי, תוך שהחיוב במס חל על הרשות המפקיעה (נמדר, מיסוי הפקעת מקרקעין (1999), עמ' 241-240 וכן ראו ע"א 3015/06 הנ"ל). אם לא די בטעם האמור, הרי נראה כי הוועדה מנועה מלטעון כי חובת תשלום מע"מ ביחסים מול רשות המס חלה על אליהו. כזכור, הוועדה שילמה סכומי כסף שונים על חשבון פיצויי הפקעה לאליהו עובר למתן פסק הדין בערעורים. הועדה לא ניכתה תשלומי מע"מ מאותם תשלומים ולא טענה באותה עת כי חובת התשלום חלה על אליהו. אילו סברה הוועדה שעל אליהו לשאת במע"מ היה עליה להעלות העניין עם ביצוע כל תשלום ותשלום.

4.

סיכומו של דבר הוא, שהוועדה לא פרעה את מלוא חובה על פי פסק הדין, שכן קיזזה מן החוב את המע"מ בו עליה היה לשאת.

הוועדה תישא בשכר טרחה בסכום של 12,000 ש"ח.