ע"א 9766/05 י.ב.ג.ל. ניהול והשקעות 1997 בע"מ נ. חברה מכללת איסט לונדון -

לפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה לפיו חויבה המשיבה 1 בתשלום "דמי ייעוץ" למערערת אולם לא נקבע חיוב כאמור לגבי המשיבים 2 ו-3. המשיבה 1 הגישה מצדה ערעור שכנגד. ההודעה על קביעת ערבון הומצאה למערערת ביום 8.12.05 , ועל המערערת היה להפקידו תוך 30 יום. הבקשה שלפני הוגשה ביום 11.1.06 . לטענת ב"כ המערערת, נוכח העובדה כי הוגשה בקשה לפירוק המשיבה 1, והוא מונה ביום 19.12.05 כמנהלה המיוחד, הוא פנה ביום 9.1.06 לכונס הנכסים הרשמי על מנת לאשר הסדר דיוני בין המערערת למשיבה 1 לעניין אי הפקדת ערבויות "באופן הדדי", וזאת, לטענתו, על מנת להקל על המשיבה 1 אשר הפקדת ערבון תכביד, מן הסתם, על קופתה. במצב דברים זה, התבקשה על ידו ארכה להפקדת ערבון, עד לקבלת עמדתו העניינית של כונס הנכסים הרשמי.

2.המשיבים התנגדו לבקשה. כמו כן, בשים לב לכך שהמועד להפקדת ערבון חלף, הם בקשו להורות על דחיית הערעור בשל אי הפקדת ערבון. לטענת המשיבים, המערערת לא הצביע על טעם כלשהו לבקשתה. זאת שכן על פי הנטען, כונס הנכסים הרשמי כלל אינו מייצג את המשיבה בערעור שבכותרת. כמו כן, על המשיבה 1 לא הוטלה כלל חובה להפקיד ערבון ועל כן לא ברור מדוע "קיזוז הדדי" בעניין זה יפעל "לטובתה". עוד טוענים המשיבים כי הערעור הוגש נגד שלושה משיבים, כאשר עיקר הערעור מופנה נגד משיבים 1 ו-2 אשר אינם קשורים להליך הפירוק המתנהל נגד משיבה 1.

3.המועד להפקדת ערבון אינו קבוע בחיקוק ועל כן לא נדרש טעם מיוחד להארכתו (ראו תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הבקשה להארכת מועד נבחנת בשים לב למכלול האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר, קרי המבקש, המשיב והציבור בכללותו (בש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות , פ"ד נב(3) 625). בנסיבות העניין, יש ממש בטענת המשיבים כי המערערת לא הצביעה על נימוק המצדיק מתן ארכה להפקדת הערבון. די אם אציין, מעבר לטענות שהועלו על ידי המשיבים בעניין זה, כי משיב המגיש ערעור שכנגד פטור ממתן ערובה להוצאות הערעור (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1988) 844. בכך נשמטת הקרקע תחת "הסדר הקיזוז" שהוצע על ידי המערערת. במצב דברים זה, אין מקום להאריך את המועד להפקדת ערבון עד למתן עמדת הכונס הרשמי בעניין ההסדר המוצע על ידי המערערת. יחד עם זאת, לא מצאתי שיש להיעתר לבקשת המשיבים לדחות את ההליך. הפעלת סמכות דחייה אינה נעשית כדבר שבשגרה (ע"א 2237/01 טיראן עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט , פ"ד נו(1), 865). יש להפעילה רק במקרים בהם בעל הדין מגלה בהתנהגותו כוונה לנטוש את ההליך או מפגין חוסר אכפתיות לגבי ניהולו באופן המפריע לעבודת בית המשפט או פוגע באינטרסים של בעלי הדין האחרים. לא השתכנעתי כי נסיבותיו של המקרה הנדון מצדיקים שימוש בסמכות זאת. אין דבר בהתנהגות המערערת המעיד על כוונתה לנטוש את ההליך. המערערת אומנם הגישה את בקשתה להארכת מועד באיחור, אולם מדובר באיחור של ימים ספורים בלבד. כמו כן, המשיבים לא הצביעו על אינטרס נגדי שראוי להעדיפו על פני האינטרס של המערערת כי ערעורה יישמע. במצב דברים זה, האיזון הראוי בין הצדדים יושג בכך שיתאפשר למערערת להפקיד ערבון תוך חיובה בהוצאות הבקשה.

התוצאה היא, שבקשת המשיבים לדחיית ההליך נדחית. בקשת המערערת להארכת מועד להפקדת ערבון מתקבלת במובן זה שעליה להפקיד ערבון תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. כמו כן, המערערת תשלם למשיבים את הוצאות ההליך בסך כולל של 2,500 ₪ אשר ישאו הפרשי רבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו עד ליום התשלום בפועל.