פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
9777/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערערת:
ורד חברה לפיתוח והשקעות בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
1. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון
משיבים פורמליים:
2. דוד אפל
3. פרידה אפל
בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו בת"א 667/92 שניתן ביום 4.9.07 על-ידי
השופטת לבהר-שרון
בשם המערערת:
עו"ד יורם זמיר,
עו"ד נעם פורר, עו"ד ישראל שלו
בשם המשיבה:
עו"ד שמאי בקר
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת לבהר-שרון) מיום 4.9.07 בת"א 667/92.
ב.
המשיבה 1 (להלן המדינה ) הגישה בשכבר הימים (1992) תביעה כנגד המבקשת וכנגד המשיבים הפורמליים. יסודה של התביעה במעורבות הנתבעים, ובראשם המשיב הפורמלי 1 (להלן אפל ) בפרויקט של משרד השיכון, בשנות השמונים, לפינוי מעברות: בהסכמת המדינה, מסרו הנתבעים דירות למפונים מן המעברות, תמורת זכויותיהם של האחרונים למענקים ולהלוואות מסובסדות. בחלק מן המקרים, נתנה המדינה הלוואות נוספות על אלה שנקצבו מלכתחילה; בתביעה נטען, כי ניתנו בין השאר הלוואות נוספות תוך שהוצג מצג שווא, כאילו ההלוואות הבסיסיות טרם מומשו. הנתבעות טענו, כי ההלוואות הנוספות ניתנו במקרים בהם אכן טרם מומשו ההלוואות הבסיסיות.
ג.
לאחר בחינת חומר הראיות, קיבל בית המשפט את גירסת המדינה. על יסוד גירסה זו, נקבעה חבות הנתבעים בעוולת תרמית. נדחו טענות המדינה לחבות בגזל ובהפרת אמונים; צויין, "מעבר לצורך", כי ניתן היה לחייב את הנתבעות גם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. נקבע, כי על המדינה לשאת במחצית שיעור הנזק, עקב אשם תורם, שיסודו בהימנעות מבדיקת פניות הנתבעים להלוואות נוספות. נקבע, כי "כל הנתבעים... פעלו יחד", וכי "חלק מההמחאות שנפדו בשם המפונים הופקדו בחשבונה של נתבעת 3 (המבקשת – א"ר)". הנתבעות חוייבו ביחד ולחוד בסך 21,236,895 ₪ בתוספת הוצאות משפט.
ד.
בבקשה הנוכחית עותרת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעורה (הוגשו ערעורים גם מטעם אפל ומטעם המדינה). הבקשה הוגשה לאחר שבית המשפט המחוזי, ביום 4.9.08 (בש"א 23767/07), הורה, כי אם ישלמו המבקשת ואפל סך 8 מליון ₪ תוך 90 יום, יעוכב תשלום יתרת פסק הדין עד להכרעה בערעור. הסכום האמור לא שולם.
ה.
בבקשה נטען, כי פסק הדין קמא לוקה בטעויות מהותיות; בין השאר נטען, כי המבקשת חויבה בעילת תרמית, אך שלא נטען לכך בתביעה; כי היא חויבה בעשיית עושר, אף שהעילה נזנחה על ידי המדינה; וכי חויבה במלוא סכום התביעה, אף שהתביעה כלפיה התייחסה רק ל-13% לערך מסכום התביעה; וכי פרעה במשך השנים סכומים ניכרים מתוך ההלוואות שהוענקו לה. גם לגוף הדברים כופרת המבקשת בחבותה. נטען, כי אין המבקשת יכולה לעמוד בתשלום שהושת עליה, וכי הליכים למימוש פסק הדין יביאו לפירוקה. כן נטען, כי ההליכים מתנהלים מזה כ-15 שנה, ואין מקום לחיפזון דווקא כעת.
ו.
נתבקשה תגובת המדינה, וזו התנגדה לבקשה לעכב ביצוע. נטען, כי בבית המשפט קמא לא מסרה המבקשת כל גירסה עובדתית ולא הגישה סיכומים, וכי אין מקום כעת לטענות חדשות שלא נטענו ולא נבחנו – מה גם שאינן מבוססות. כן נטען, כי הבקשה הנוכחית הוגשה לאחר חלוף התקופה שקצב בית המשפט קמא לתשלום חלקו של פסק הדין (כתנאי לעיכוב היתרה). עוד נטען, כי המבקשת לא הראתה שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בתשובה טענה המבקשת, כי טענותיה משפטיות בעיקרן, ועל כן אין מניעה להעלותן לראשונה בערעור.
ז.
לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. דומה כי הילוכה של המבקשת תמוה; בבית המשפט קמא היתה מיוצגת יחד עם המשיב הפורמלי וחברה נוספת, והמשפט נוהל על-ידיהם כאילו היו המשיב הפורמלי והחברות באותה סירה. פסק הדין במרביתו אכן אינו נותן דעתו באופן ספציפי למבקשת, כנראה מטעם זה (אך צוין, כאמור, כי הנתבעות פעלו יחד וכי חלק מן הסכומים הופקדו לחשבונה של המבקשת). עתה פוצל הייצוג, ומועלות טענות שלא הועלו לפני כן, וספק אם ניתן לומר – במצב דברים זה –כי סיכויי הערעור גבוהים ביותר (מבלי לקבוע כמובן מסמרות לגופו), ומכל מקום המשוכה אינה נמוכה.
ח.
אוסיף, כי טענת המבקשת כאילו קיום פסק הדין יביא להתמוטטותה נטענה ללא ביסוס (אף לא בתצהיר); המקרה דנא אינו מעורר טעם מיוחד לסטייה מהכלל לפיו אין מעכבים ביצועו של חיוב כספי (בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172; בש"א 3158/91 שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה(5) 499), וכי כך הדבר במיוחד באשר לחיוב כלפי המדינה, אשר תוכל בודאי להשיב את הסכומים במקרה הצורך (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403; ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל אביב 4 , פ"ד נג(1) 187).
ט.
כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ב בטבת תשס"ט (18.1.08).
ש ו פ ט