ע"א 9057/07 דוד אפל נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר שרון ) מתאריך 4.9.2007, שבגדרו חויבו: המבקש, הוא המערער ב-ע"א 9057/07 (להלן: המבקש ), ורד חברה לפיתוח והשקעות בע"מ (להלן: ורד ) וחברה נוספת, המצויה בפירוק, לשלם למשיבה, יחד ולחוד סכום של כ-21 מיליון ש"ח למדינה.

2.

המבקש, כמו גם המשיבה ו-ורד, הגישו ערעורים על פסק הדין האמור, אשר נשמעו במאוחד וטרם הוכרעו (ע"א 9057/07; ע"א 9070/07 ו-ע"א 9777/07, בהתאמה). במקביל להגשת הערעורים עתרו המבקש ו-ורד, בנפרד, לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשות התקבלו באופן חלקי, במובן זה שנקבע שאם ישלמו המבקש ו-ורד, יחד ולחוד, סכום של שמונה מיליון ש"ח על חשבון חובם, עד לתאריך 4.12.2008 – תעוכב יתרת התשלום עד להכרעה בערעורים. משחלף המועד האמור והתשלום לא שולם – עתרה ורד ( אך לא המבקש , אף שהם יוצגו יחדיו בבית המשפט המחוזי) בפני בית משפט זה לעיכוב ביצוע פסק הדין, באופן מלא. הבקשה נדחתה בהחלטתו של חברי, השופט א' רובינשטיין (ע"א 9777/07, 18.1.2009), שהביע תמיהה על פשר פיצולו של הייצוג המשפטי בין ורד לבין המבקש, וכן קבע כי: "המקרה דנא אינו מעורר טעם מיוחד לסטייה מהכלל לפיו אין מעכבים ביצועו של חיוב כספי ... וכי כך הדבר במיוחד באשר לחיוב כלפי המדינה, אשר תוכל בודאי להשיב את הסכומים במקרה הצורך".

3.

בחלוף שנתיים ממועד החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. לטענת המבקש, סיכויי הערעור אינם נמוכים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. לטענתו, כל הונו מושקע בחברה מסוימת, שהוא אחד מבעליה, ומניותיו משועבדות לצד שלישי, כך שאין ביכולתו לממש את הנכסים שבידיו לצורך ביצוע פסק הדין, "אפילו רצה" לעשות כן. המבקש מלין על כך שהמשיבה יזמה הליכי הוצאה לפועל ופשיטת רגל נגד המבקש, אף שערעורו תלוי ועומד בבית משפט זה. בבקשתו אין המבקש מתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש בבית המשפט המחוזי, לבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה ורד לבית משפט זה, להכרעות שניתנו בבקשות אלה, או לעיתוי הגשתה של הבקשה הנוכחית.

4.

דין הבקשה, שאינה שונה למעשה בעיקרה מבקשתה של ורד, שהוגשה בנפרד לפני כשנתיים – להידחות , וזאת כבר מן הטעמים הדיוניים שפורטו בהחלטתו הנ"ל של השופט א' רובינשטיין (סעיף ח' להחלטתו), הנעוצים בשיקולים של מאזן הנוחות, ואשר אין צורך לחזור עליהם כאן .

5.

בסיכויי הערעור לגופם לא אדון פה, שכן הייתי חבר בהרכב ששמע את הערעורים. טענותיהם הענייניות של הצדדים יקבלו התייחסות במסגרת פסק הדין, והרי אין להקדים אחרית לראשית.

6.

דין הבקשה להידחות

גם מחמת עיתוי הגשתה – כשנתיים לאחר ההחלטה של בית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה לעיכוב ביצוע, נתון שהמבקש איננו מתיימר אפילו להסבירו. ודאי שעתה, לאחר שהמבקש, יחד עם ורד, נמנעו מלסלק את חיובם למשיבה (לאחר עיכוב הביצוע החלקי המותנה שניתן להם כאמור, ובו לא עמדו) – אין הצדקה, בכפוף לתוצאות הערעור, ליתן בשלב זה גושפנקא שיפוטית למחדל האמור. הטיעון שלפיו המבקש איננו מסוגל לממש את רכושו על מנת לקיים את חיובו – אף הוא איננו יכול, בשים לב למכלול הנסיבות, לשמש נימוק לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

7.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה – אין צו להוצאות.