ע"א 979/06 עזבון אלזר מאיר ז"ל נ. דורון לביא

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' ג'רג'ורה), עד להכרעה בערעור שהגישו המערערים לבית משפט זה, כך שיעוכב ביצוע התשלום של סך של מיליון ש"ח, כאשר שולמו למשיבים סך של 1.4 מיליון ש"ח. בפסק הדין חויבו המערערים לשלם למשיבים, פיצויים בגין נזקי גוף בסך של 2,119,747 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך דין, וסך הכול סך של כ- 1.4 מיליון ש"ח.

2.ביום 2.9.93, בהיותו בן 16.5, נפגע המשיב 1 (להלן: המשיב ) קשה בתאונת דרכים. המערער 1 הוא עזבונו של הנהג בעת התאונה, והמערערת 2 היא חברת הביטוח שלו. בפסק הדין קבע בית המשפט, כי נכותו הרפואית של המשיב בגין הפגיעה האורטופדית עומדת על 5%. כן נקבע, כי נכותו הנפשית של המשיב לאחר התאונה היא בשיעור של 70%, ונכותו הנפשית הצמיתה בגין התאונה עומדת על שיעור של 35%.

בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי נדחתה. בית המשפט ציין כי המערערים לא עמדו בשני התנאים הנדרשים לצורך עיכוב ביצוע פסק דין. ראשית, בית המשפט קבע כי המערערים לא פרטו ולו נימוק אחד לקבלת ערעורם. שנית, המערערים לא הוכיחו כי הנזק שיגרם להם מאי עיכובו של פסק הדין אינו ניתן לתיקון, ואין חשש ממשי שהמשיב יכלה את הכספים שיועברו לו לפני שימוצו הליכי הערעור. מכאן הבקשה שלפניי.

3.המערערים טוענים כי סיכויי הערעור טובים, בשל מספר טעויות בולטות בפסק הדין, ובפרט קביעת גובה הפיצוי בגין הפסדי שכר בעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק. המערערים טוענים כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לנתונים שהיו בפניו בדבר נתוניו האישיים של המשיב עובר לתאונה. כן נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים, מאחר ומדובר בסכום גבוה, ונכותו הנפשית של המשיב כפי שנקבעה בפסק הדין, כמו גם עדותו של המומחה מטעם בית המשפט, מלמדים על חשש שהמערערים לא יוכלו להיפרע ממנו אם יצלח ערעורם.

המשיבים טוענים כי סיכויי הערעור קלושים, שכן קביעות בית המשפט עליהם נסב הערעור מבוססות היטב בחומר הראיות. כן הם טוענים, כי המערערים לא הוכיחו שהמשיב עלול לפזר את כספי הפיצויים, ויתרה מזאת: כספי הפיצויים, לטענתם, עתידים להיות מופקדים בחשבון בנק אשר משיכת כספים ממנו תתאפשר רק באישור ובחתימה של אחד מהוריו. המשיבים צירפו לתשובתם את אישור הבנק על החשבון האמור, אשר נפתח ביום 25.1.06. לחילופין בלבד, מסכימים המשיבים לעיכוב ביצוע של סכום שלא יעלה על סך של 300,000 ש"ח, אשר יופקד בחשבון נאמנות משותף לבאי כוח הצדדים, בכפוף לתשלום מלוא הסכום תוך 21 ימים ממועד מתן ההחלטה.

4.הכלל הוא כי פסק דין כספי יעוכב במקרים חריגים, ועל המבקש את עיכובו להוכיח שני תנאים מצטברים, הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. במקרה דנן, על פני הדברים, סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים, מאחר והערעור מכוון בעיקרו ביחס למשקל שנתן בית המשפט לממצאים העובדתיים שהיו לפניו. יצוין, כי המשיבים הגישו ערעור שכנגד בו הם טוענים כי סכום הפיצוי צריך היה להיות גבוה יותר. באשר למאזן הנוחות, שיקול מרכזי במסגרת שיקול זה ביחס לעיכובו של פסק דין כספי, הוא שאם יתקבל הערעור יתקשה המערער להשיב לעצמו את הכספים ששילם. נקבע כי טענות ביחס לאי יכולתו של הזוכה להשיב את הכספים שיקבל אם יידרש לעשות כן בערעור צריכות להיתמך בתצהיר (ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח נ'

גונן (לא פורסם, ניתן ביום 5.6.02)). המערערות לא צירפו תצהיר לביסוס טענותיהן, אולם, כבר נפסק כי על אף שלא צורף תצהיר לבקשה, יכולות המערערות להסתמך על פסק הדין והפרוטוקולים כבסיס לטענותיהן (והשוו: ע"א 4781/01 מדינת ישראל נ' סנפיר השקעות (לא פורסם, ניתן ביום 23.10.01)) . בענייננו, מדובר בסכום גבוה, אשר קיים חשש, גם נוכח מצבו הנפשי של המשיב, שהמערערים לא יוכלו להשיב לעצמם אם יתקבל ערעורם, וכן לא עולה כי ייגרם למשיב נזק מעיכוב חלקי בתשלום הכספים. עם זאת, הצהרתם של הורי המשיב בדבר החשבון שנפתח, ובו יופקדו הכספים, כאשר נדרשת הסכמה של אחד מההורים לכל משיכת כספים, ממתנת את החשש להוצאת הכספים על ידו. על כן, וגם לאור הסכמתם החלופית של המשיבים לעיכוב חלק מהכספים (הגם שזו מתייחסת לסכום נמוך יותר) החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי. אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, לפיו יעוכב סך של 500 אלף ש"ח, אשר יופקד בחשבון נאמנות משותף לבאי כוח הצדדים. יתרת הסכום תשולם למשיבים לאלתר, ותופקד, כפי שהצהירו, בחשבון הבנק הנזכר בתשובתם.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.