ע"א 9801/01 דן כוכבי-עו"ד נ. גזית קונסוליום השקעות ופיתוח בע"מ

בפניי בקשה לביטול החלטה בדבר צירופו של המשיב 3 לערעור שבכותרת. הערעור סב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו נדחתה תביעת המערער לסעד הצהרתי הקובע כי גזית קונסוליום בע"מ, היא החברה המשיבה, הפרה חוזה עמו, וכי הוא ביטל את החוזה כדין. המבקש הינו מנהלה של המשיבה 1. המבקש, מר אריה דייסקל, לא היה צד להליך בבית המשפט המחוזי. הוא צורף כמשיב לערעור שבכותרת בהחלטת כבוד הרשם ב' אוקון מיום 13.4.03. כעת הוא מבקש לבטל החלטה זו, אשר ניתנה במעמד צד אחד ובלא שהמבקש נשמע.

הכללים לצירוף בעל דין לערעור נקבעו בפסיקה:

"המבחן לצירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור מן הראוי שיהיה בדרך כלל משולש:

(1) האם מי שמתבקשים לצרפו או בעל דין המבקש את הצירוף או תומך בו, עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש.

(2) במידה וקיים סיכון כאמור- האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור- כולן או לפחות חלק מהותי מהן- יכבלו גם אותו אדם במעשה בי-דין. התשובה לשאלה זו היא בדרך כלל פועל יוצא של מידת הזדהות עניינו של האדם שמתבקשים לצרפו עם העניין נשוא הסכסוך הנדון בערעור.

(3) בהנחה שהתשובה לנ"ל חיובית- האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים הצירוף האמור. כך ניתן, למשל, לשקול אם צירופו של צד בשלב הערעור עלול, כשלעצמו, להביא להחזרת הדיון לערכאה הראשונה ואם יש הצדקה אובייקטיבית לכך לפי מבחני יעילות הדיון. עיקרו של דבר, לביהמ"ש עומדת לעולם הסמכות לסרב לבקשת צרוף אשר יהיה בו כדי לסרבל את הדיון או להכביד עליו במידה מופרזת. נטל ההוכחה רובץ על מי שמבקש את הצירוף."

(בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית ).

דומה, כי המבחן הראשון מעורר קושי במקרה זה. מר דייסקל לא היה צד להליך בביהמ"ש קמא ואף לא התעורר צורך בצירופו. טענותיו של המערער והסעדים המבוקשים הופנו כלפי התנהלות החברה ואי קיום החוזה שנכרת ביניהם, ולא כנגד מנהל החברה. הטענות המועלות כעת, ואשר לא נדונו בערכאה הראשונה, לפיהן מר דייסקל גזל, כביכול, את את כספי המערער, אינן יכולות לשמש נימוק לצירוף המבקש כצד לערעור. זאת ועוד, לא הוברר כיצד עלול המערער להיפגע מאי צירופו של מר דייסקל כמשיב בערעור, או מה הצורך כי ההכרעה בערעור תכבול את מר דייסקל.

התוצאה היא, כי אין מקום לצירופו של מר דייסקל כבעל דין להליך, וההחלטה מיום 13.4.03 לעניין זה מבוטלת. עם זאת, מתעורר במקרה זה קושי, הנובע מכך שהמשיבה הפסיקה את פעילותה. למשיבה מונה כונס נכסים על פי שיעבוד צף. מתברר, כי לכונס לא הוקנו סמכויות ניהול בחברה, ואין הוא בא בנעליה. בניגוד לנטען על ידי מר דייסקל, לא הוכח כי מונה לחברה מפרק זמני, ומתברר כי עו"ד פריצקי, אשר מר דייסקל נקב בשמו כמפרק הזמני של החברה, מונה כמפרק של חברה אחרת. במצב זה, של חברה אשר חדלה לפעול, אך לא נכנסה להליכי פירוק, מתעורר קושי בקיום ההתדיינות מול החברה. כמוסבר לעיל, אין מקום לפתור קושי זה על ידי צירופו של מר דייסקל. עם זאת, מר דייסקל לא ביסס את טענתו כי נשללה סמכותו לנהל את המשיבה או לפעול בשמה. לפיכך, ונוכח הוראות הדין הנוגעות לעניין (ראו, בין היתר, תקנה 30 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), נקבע בזה כי יש להמציא כל כתב בי דין בהליך זה גם למר דייסקל, וכי לכל דבר ועניין, מר דייסקל ייחשב כמי שמייצג את המשיבה 2 בהליך זה.

בנתון לכך, אני מורה על ביטולה של ההחלטה מיום 13.4.03.