ע"א 9836/16 Societe Diamantaire CH Finkelstein Et. co/NV נ. בנק דיסקונט

השופט י' עמית :

1.

מעשה בבנק (המשיב והמערער שכנגד, להלן: הבנק ), ביבואן יהלומים שמקום מושבו בבלגיה (המערערת והמשיבה שכנגד, להלן:

המערערת ) ובלקוח של הבנק, יצואן יהלומים ישראלי, חברה בשם צבי אור יהלומים 1981 בע"מ (להלן: צבי אור ).

הבנק, שהעניק אשראי לצבי אור, אפשר לצבי אור לשלוח למערערת שני משלוחי יהלומים, אליהם צורפו חשבוניות ( invoice ) שנוסחם כלהלן (הדגשה הוספה – י"ע):

We herewith declare that the above mentioned diamonds have been cut and polished in Israel .

Please note that the goods pertaining to this invoice are pledged to IDB and the proceeds therof are assigned to them .

We therefore instructs you irrevocably as follows:

To pay all amounts under this invoice exclusively to IDB acc. No. 2560

When the issuance of promissory notes is agreed upon, to issuance of promissory notes is agreed upon, to issue them to the order of IDB and to airmail same to them, which shall be conclusive that your obligation to pay such notes to IDB, or its order is unconditional , the sale being considered

therefore final, so that returning of the relative goods or other set-off is not allowed anymore.

When returning the parcel (or any part thereof), in case of (partial) refusal, to so the address of IDB, by airfreight (value declared to airline) or brink's courier service or via Malca – Amit Ltd.

Any change is these instructions shall be invalid without IDB's prior consent in writing . Your acceptance of the parcel (or part thereof) is conclusive evidence of your agreement to our above irrevocable instructions, otherwise you are to return the parcel forthwith to IDB in the way described above.

התמורה בגין המשלוחים הייתה אפוא אמורה להיות מופקדת בחשבון צבי אור בבנק, אלא שהמערערת הפקידה אך חלק מהתמורה, ועל כך נסבה תביעת הבנק כנגדה (לאחר סבב של התדיינויות שנסב על בקשת הבנק להיתר המצאה).

2.

בית משפט קמא קיבל את תביעת הבנק, לאחר שדחה את גרסאותיו הפתלתלות והמתפתחות של מנהל המערערת. את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ניתן לתמצת כלהלן:

(-) שני משלוחי היהלומים הגיעו למערערת.

(-) שתי החשבוניות, עליהן חתומה צבי אור, הגיעו יחד עם משלוחי היהלומים.

(-) ההוראות שפורטו ב- invoice לא היו חדשות למערערת, שפעלה על פיהן בעבר בעסקאות קודמות עם צבי אור.

(-) המערערת לא החזירה את היהלומים או חלקם לצבי אור.

במישור המשפטי קבע בית המשפט קמא, כי גם אם הייתה המערערת מוכיחה כי שילמה ישירות לצבי אור עבור היהלומים או החזירה לו את היהלומים או חלקם, הרי שלא הייתה רשאית לעשות כן נוכח נוסח התנאים שפורטו ב- invoice .

על כך נסב ערעורה של המערערת.

3.

הערעור מתמקד בטענה משפטית להיעדר יריבות בין הבנק לבין המערערת. לשיטת המערערת, אין כל חוזה בינה לבין הבנק, ה-

invoice

הוא בבחינת הוראה של צבי אור, והפה שאסר הוא הפה שהתיר. דהיינו, כפי שצבי אור יכולה הייתה להורות למערערת לשלם לחשבונה בבנק, כך יכולה הייתה להורות למערערת לשלם לה ישירות, או להחזיר לצבי אור את היהלומים, או להתקזז מול צבי אור בגין עסקאות אחרות שנעשו ביניהם. מכאן טענת המערערת, כי אינה חייבת דבר לבנק, וכי התקזזה מול צבי אור במישור היחסים ביניהם.

4.

נאמר בקצרה כי דין הערעור להידחות.

ה- invoice הוא בבחינת הוראה בלתי חוזרת שניתנה על ידי צבי אור לטובת הבנק, תוך הדגשה כי כל שינוי של ההוראות מצריך הסכמה מראש ובכתב של הבנק. משקיבלה המערערת לידיה את היהלומים בצירוף הוראה בלתי חוזרת זו, היא יכולה הייתה לעשות אחת משתיים: להחזיר את היהלומים או חלקם, או לשלם את תמורת היהלומים שהותירה ברשותה. הוראה בלתי חוזרת זו לא ניתנת לביטול, ללא הסכמת הבנק, שאותו ניתן לראות גם כמוטב בהסכם לטובת צד ג'. גם מטעם זה לא יכול היה צבי אור לשנות את הוראתו, לאור הוראת סעיף 36(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, הקובעת כי " כל עוד לא הודיע אחד הצדדים למוטב על זכותו לפי החוזה, רשאים הם לשנותה או לבטלה על ידי שינוי החוזה".

5.

ב- invoice עצמו נכתב כי הטובין הנכללים בו משועבדים ( pledged ) לבנק. אכן, וכך גם נקבע בפסק דינו של בית משפט קמא, הבנק לא רשם משכון, אך כפי שנטען על ידי הבנק, ענייננו במשכון מופקד כמשמעותו בסעיף 4(2) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967. מכל מקום, המערערת קיבלה טובין לגביהם נאמר במפורש שהם משועבדים לבנק, כך שאי תשלום לבנק, מהווה הפרה של התחייבותה, התחייבות שקמה בעצם קבלת היהלומים על פי התנאים המפורטים ב- invoice . בהיבט זה, דומה כי אף יש ממש בטענת הבנק, כי שחרר משכון מופקד והעבירו בנאמנות למערערת על פי התנאים המפורטים ב- invoice , והמערערת הפרה את תנאי הנאמנות.

6.

המערערת טענה כי בהליכי היתר המצאה טען הבנק כי נוצר חוזה בינו לבין המערערת, ועל כן הבנק מנוע מלהעלות טענות משפטיות אחרות.

איני רואה להידרש לטענה זו, באשר גם המערערת אינה עותרת כיום, לאחר שההליך נשמע עד תומו, לביטול היתר ההמצאה. עם זאת, אומר בקצרה כי איני רואה מניעה כי ראובן יטען להיתר המצאה בעילה מסוימת, אך בתום ההליך יגיע בית המשפט למסקנה כי קיימות עילות אחרות או נוספות למתן היתר המצאה. אף איני סבור כי הבנק מנוע ומושתק בענייננו, באשר לשיטת הבנק אכן נוצרה יריבות חוזית בינו לבין המערערת, מכוח ההוראה הבלתי חוזרת שניתנה לזכותו על ידי צבי אור.

7.

הערעור שכנגד : הבנק הלין בערעור שכנגד, על כך שההוצאות שנפסקו לזכותו, אף אינן מכסות את סכום האגרה ששולם, ללא כל הנמקה של בית המשפט.

אכן, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשאלת ההוצאות, אך משנתקבלה תביעת הבנק במלואה, לא מצאנו סיבה או הנמקה כלשהי, בגינה לא נפסקו לזכותו מלוא ההוצאות בצירוף שכר טרחת עורך דין, במיוחד נוכח התנהלותו של מנהל המערערת, כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא. אשר על כן, יש לקבל הערעור שכנגד, ולחייב את המערערת (המשיבה שכנגד) לשלם לבנק הסך של 60,000 ₪, בנוסף לסכום ההוצאות שנפסק בבית משט קמא.

8.

אשר על כן, הערעור נדחה, הערעור שכנגד מתקבל. בנוסף לסכום שנפסק לזכות הבנק בערעור שכנגד, המערערת תישא בהוצאות הערעור בסך 50,000 ₪.