ע"א 9845/05 דן זיו נ. רוברט מגיד

ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב (הרשם ש' ברוך) מיום 6.10.2005, שלא לפסול עצמו מלדון בבש"א 16302/05 ובת"א 1608/05.

1.המשיב הגיש תובענה ובה הוא מבקש לאכוף על המערער פסקי דין שניתנו מחוץ לארץ. המערער פנה לרשם בית המשפט בשתי בקשות: הראשונה , למחוק את התובענה על הסף מטעמים שעיקרם פרוצדוראליים (להלן – בקשת המחיקה). הרשם קבע (ביום 4.8.2005) כי בקשת המחיקה תופנה לתגובת המשיב בתוך 30 יום וכי החלטה תינתן גם בהיעדר תגובה. הבקשה השנייה , להאריך את המועד להגשת תגובה לתובענה אם תידחה בקשתו למוחקה (להלן – בקשת הארכת מועד). ביחס לבקשה זו, קבע הרשם ברוך (ביום 4.8.2005) כי יש לדחותה "בשים לב למהות הטענות בבקשה למחיקה, שהן כולן פורמליסטיות ביותר".

2.בעקבות החלטות אלו הגיש המערער (ביום 17.8.2005) בקשה לפסילת הרשם ברוך. נטען, כי החלטת בית המשפט בבקשת המחיקה, בה נאמר כי החלטה תינתן בהיעדר תגובה, מקימה עילת פסילה. שכן, כך נטען, הרשם מוכן להכריע בבקשה ללא תגובת המשיב, וללא תשובת המערער לתגובת המשיב. עוד טען המערער, כי מהחלטת הרשם בבקשה להארכת המועד – בה נאמר כי הטענות בבקשת המחיקה פורמאליסטיות ביותר – עולה כי דעתו של בית המשפט גובשה.

3.המשיב התנגד לבקשת הפסילה. בתגובתו, מיום 1.9.2005, נטען כי התבטאות הרשם אינה מעידה על גיבוש דעתו במחלוקת. הרשם מתייחס בכובד ראש לבקשת המחיקה. היא לא נדחתה על הסף, אלא הוצאה לתגובה. המשיב סבור עוד כי המערער מלין בעצם על החלטת הרשם שלא לדחות את המועד להגשת תגובתו לתובענה.

4.בקשת הפסילה נדחתה (ביום 6.10.2005). הרשם ברוך קבע כי לא קמה כל עילת פסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על עיקר טענותיו. לדידו, הרשם כבר הכריע בבקשת המחיקה ובתובענה גופא בכך שקבע שהטענות פורמאליסטיות ביותר. הטענות – כך סבור המערער – אינן פורמאליסטיות אלא מהותיות. מנגד, טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור. הוא חוזר על נימוקיו שהובאו בתגובה לבקשת הפסילה.

5.עיינתי בחומר המונח לפניי. דין הערעור להידחות. התבטאות בית המשפט אינה מגלה כי גובשה דעתו של בית המשפט בהליך למחיקת התובענה או בהליך העיקרי. סופיות עמדת בית המשפט נגזרת – כידוע – "מן האופן ומן המסגרת הדיונית בה הובעה" ( בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 588-589, 604-606; ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם )). הדברים מהווים הבעת עמדה לכאורית על אופי הטענות שהועלו בבקשת המחיקה. אין בהם התייחסות לגוף הטענות. ההתבטאות נעשתה במסגרת הליך צדדי, הבקשה להארכת המועד. נמצא, כי היא אינה מקימה חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. נדמה, בענייננו, שהמערער מבקש להשיג על החלטת בית המשפט שלא להאריך את המועד להגשת תגובתו לתביעת המשיב. אך על החלטות מסוג זה יש להשיג לפי סדרי הדין הרגילים ולא דרך הליכי פסילה (ראו למשל: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם)).

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח ובשכר טרחת עורכי דינו בסך 5,000 ש"ח.