ע"א 9859/07 יורשי המנוח עלי דיב חליל דיב שנשא נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה מטעם המשיבה למחיקת הערעור שבכותרת. טעם הבקשה - טעות באופן הגשת ההליך, שכן החלטת בית המשפט קמא הינה "החלטה אחרת" ולא "פסק דין". ממילא, על פי הנטען, היה על המערערים ליטול רשות לערער וכזאת לא עשו. המערערת מתנגדת לבקשה.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני, לרבות בתגובת המשיבה לתגובת המערערים, מסקנתי היא כי אכן יש לראות בהחלטתו של בית המשפט קמא משום "החלטה אחרת" ולא "פסק דין". נושא ההליך בבית המשפט קמא הינו מקרקעין שהופקעו לצרכי ציבור. המערערים הגישו לבית המשפט תביעה לקבלת פיצויים בגין ההפקעה. בין היתר נטען, כי יש לחשב את הפיצוי לפי הפוטנציאל שהיה גלום בחלקות ולצורך כך ביקשו המערערים להוכיח כי במספר חלקות מופקעות היה פוטנציאל "חציבה". בית המשפט קמא פיצל את הדיון בתובענה, ודן בנפרד בשאלה אם יש לראות בקרקעות האמורות כקרקעות חקלאיות או שמא כקרקעות ל"חציבה". בהחלטה מיום 29.10.07 (שבכותרתה "פסק דין חלקי") דחה בית המשפט קמא את הטענה בדבר פוטנציאל החציבה (הכריה) בחלקות האמורות. כלום בכך סיים הוא את הדיון בסוגיה זו שבמחלוקת? אכן כן. כלום יש לראות בכך משום "פסק דין" הניתן לערעור בזכות? תשובתי לשאלה זו – שהיא כאמור השאלה שלפני, היא בשלילה.

3.

אכן, הטעם המרכזי שנקבע בתובענה הינו פיצויים בגין ההפקעה. חלק מן הפיצוי שנתבע הינו פיצוי שאינו במחלוקת; חלק נוסף שנתבע היה שנוי במחלוקת שעיקרה פוטנציאל החלקות הרלבנטיות ("חציבה" או שמא "חקלאות"). בהכרעת בית המשפט קמא נשוא הליך זה נקבע אמנם ממצא חשוב לעניין חישוב שיעור הפיצוי, אולם אין לראות בו משום סיום ההליך כולו שכן נותר עדיין להכריע בשאר הטענות שבכתב התביעה וכך לקבוע את שיעור הפיצוי עצמו. זאת ועוד; נראה כי אף בית המשפט קמא ראה את החלטתו באופן זה, שעה שקבע בשלהי החלטתו, לעניין ההוצאות, כי "בשלב זה אין מקום לפסוק הוצאות ואלה ישקלו בסיום ההליך". הנה כי כן, יש לראות בנסיבות המקרה בפסק דינו ה"חלקי" של בית המשפט קמא, משום "החלטה אחרת". אציין עוד, כי לא מצאתי מקום לשנות ממסקנתי זו נוכח טענת המערערים לפיה פיצול הדיון בבית המשפט קמא בא עקב בקשה של המשיבה בנדון. עיון בבקשה הרלבנטית (שצורפה כנספח א' לתגובת המערערים) מגלה כי פיצול הדיון נתבקש לא לשם הכרעה בסעד נפרד ועצמאי, אלא על מנת ליעל את הדיון בהליך כולו ולהכריע בשלב מוקדם בשאלה שיש לה השלכה משמעותית על הפיצוי ושיעורו. ממילא אין לקבל בעניין זה את הטענה לפיה המשיבה מנועה מלטעון בנדון בהליך שלפני.

4.

התוצאה היא, כי דין הערעור להימחק. המערערים ביקשו, לחלופין, כי יותר להם לדון בהליך זה כבקשת רשות ערעור. בשים לב למועד מתן החלטת בית המשפט קמא (5.10.07) ומועד הגשת ההליך (20.11.07) שומה על המערערים להגיש בקשה מנומקת להארכת מועד ואני מאפשר להם לעשות כן, תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאלת פסיקת ההוצאות בהליך זה תוכרע עם סיום עניין המועד, וכך גם סוגית האגרה והערבון בהליך זה. המועד להגשת התגובה לבקשה להוספת ראיה מושעה עד להחלטה אחרת.