ע"א 9908/03 שירן שוקרון נ. בית החולים משגב לדך , ירושלים

השופט א' גרוניס:

1.בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ב' אוקון) דחה על הסף בשל מעשה בית דין את תובענתם של המערערים. הערעור מכוון נגד פסק הדין.

2.המערערת 1 הינה קטינה שנולדה בבית החולים משגב לדך (המשיב 1) ביום 12.10.89 (להלן – הקטינה). המערערים 2 ו-3 הינם הוריה. הקטינה נולדה בשבוע ה-25 להריונה של אמה. זמן קצר לאחר הלידה הועברה הקטינה למרכז הרפואי שערי צדק (המשיב 5). היא אושפזה בבית החולים למשך מספר חודשים. הקטינה הינה עיוורת וסובלת מנכות גבוהה מאוד בגין בעיות רפואיות שונות. בשנת 1994 הגישו המערערים תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין רשלנות רפואית כנגד חלק מן המשיבים. המשיבה 11 (המדינה), אותה נזכיר במיוחד, לא הייתה נתבעת בתביעה הראשונה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' חבש) דחה את התובענה. בית המשפט מצא, כי לא הוכחה רשלנות של מי משני בתי החולים. הבעיות הרפואיות הקשות של הקטינה נובעות, כך נקבע, מזיהומים שונים בהם היא נדבקה וכי הדבר נבע מכך שהיא נולדה כפג במשקל נמוך ביותר, כשמערכת החיסון שלה לקויה מאוד. המערערים הגישו ערעור לבית משפט זה (ע"א 3063/98). במסגרת הדיון בערעור הושג הסדר לפיו הערעור נדחה והנתבעים דשם הסכימו, לפנים משורת הדין, לשלם לקטינה סכום של 135,000 ש"ח. חודשים מספר לאחר מכן הוגשה לבית המשפט המחוזי תובענה חדשה. תובענה זו נדחתה, כאמור, בשל מעשה בית דין.

3.בית המשפט המחוזי בחן בסיבוב השני את הממצאים שנקבעו בהליך הראשון וקבע, כי נוצרו השתקי פלוגתא בנושאים שונים ועל כן מנועים המערערים מלהגיש את התובענה הנוספת. כמו כן נקבע, כי קיים אף השתק עילה. עוד נקבע, כי ההשתקים לסוגיהם פועלים אף לזכות אותם בעלי דין שנוספו בתובענה השניה ואשר לא נתבעו בתובענה הראשונה.

4.לא מצאנו יסוד לערעור. המערערים מבקשים לטעון, כי נושאים שונים לא עלו בגדרה של התובענה הראשונה וכי לגבי נקודה מסוימת אף נמנע מהם מלהביא ראיות. טענתם היא שהתובענה הראשונה לא התייחסה כלל לשלב שקדם ללידה, אלא עסקה בלידה עצמה ובמה שארע לאחריה. אף אם כך הוא, ברי כי העילה של התובענה הראשונה, ככל שהיא מוגדרת לענין מעשה בית דין, הינה הרשלנות הרפואית הקשורה בתהליך הלידה, כולל שלב טרום הלידה, הלידה עצמה והארועים שבאו לאחר מכן. זאת ועוד וכפי שצוין, בית המשפט המחוזי קבע בתובענה הראשונה, כי לא קיים קשר סיבתי בין מעשיהם או מחדליהם של שני בתי החולים, לבין מצבה הרפואי הקשה של הקטינה. קביעה זו יצרה השתק פלוגתא שמונע הצגת הסברים חלופיים למצבה של הקטינה שעה ששוחררה מאשפוזה. לפיכך, ברור שכללי מעשה בית דין מונעים הגשת תביעה חדשה נגד אלה שהיו מעורבים בלידה.

5.התובענה נגד המדינה מבוססת על טענות בדבר העדר פיקוח נאות של המדינה על בית החולים משגב לדך ועל כך שניתן לו לפעול חרף העובדה שלא הייתה בו מחלקת פגים. אף כאן חייבים אנו להזכיר את הממצא לפיו לא קיים קשר סיבתי בין נזקיה של הקטינה לבין הלידה עצמה וכי מצבה נגרם כתוצאה מזיהומים על רקע היותה במשקל נמוך ביותר שעה שנולדה ובעת שמערכת החיסון שלה לא הייתה מפותחת דייה. משכך נקבע, הרי לא יתכן קיומו של קשר סיבתי בין מחדליה של המדינה, בהנחה שהיו כאלה, לבין מצבה של הקטינה.

6.אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות הענין לא ייעשה צו להוצאות.