על"ע 8897/02 נתן יצחק נ. לשכת עוה'ד - הועד המרכזי

השופט א' ריבלין:

המערער סיים את תקופת לימודי המשפטים וזכאי היה, אלמלא קמה לו מניעה, להתחיל בתקופת ההתמחות ביום 9.4.2002. דא-עקא שבשנת 1999 הוא הובא לדין בגין שתי עבירות של איומים ואף שלא הורשע נגזר דינו בכל אחד מן המקרים לביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור. הוא הצהיר על ביצוע העבירות בפנייתו ללשכת עורכי-הדין בעת שביקש להירשם כמתמחה ובשל אותן עבירות לא אושרה בקשתו.

על החלטת הוועד המרכזי של הלשכה הוגש ערעור לבית-משפט זה ובערעור צויין, מפי המערער, כי ראוי היה להביא בחשבון החלטת הלשכה את העובדה שלא הורשע בדין ואת הצורך לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו. המערער מדגיש כי שני האירועים שבגינם הובא לדין התרחשו בתוך פרק זמן קצר ביותר בשל נסיבות אישיות קשות וכי, מכל מקום, עבר פרק זמן מספיק מאז ועד היום עד שניתן לאפשר לו להתחיל להתמחות במקצוע עריכת-הדין.

בעקבות הערעור הודיענו בא-כוח לשכת עורכי-הדין, כי ועדת ההתמחות הארצית של הלשכה נכונה לשקול את השאלה אם ניתן לקצוב זמן שבסופו יוכל המערער לשוב ולפנות אל הלשכה בבקשה להתיר לו להתמחות.

בישיבה נוספת שהתקיימה בפני הרכב אחר, המליץ בית-המשפט לוועד המרכזי של הלשכה לשוב ולדון בשאלה מהו המועד שבו יוכל המערער לשוב ולפנות לוועד המרכזי בבקשה להירשם כמתמחה. נקבע גם בהחלטת בית-המשפט, כי בדיון תינתן אפשרות לבא-כוח המערער להשמיע טענותיו. ואכן, עניינו של המערער הובא פעם נוספת בפני ועדת ההתמחות הארצית וזו החליטה, בדעת רוב, כי המערער יוכל לשוב ולפנות אל הלשכה בבקשה להתחיל בהתמחות בחודש נובמבר 2005. זאת עשתה, כך נראה, גם בעקבות דברים שהשמיע בית-המשפט. ההמלצה הועברה להחלטת הוועד המרכזי וזה החליט שלא לקבל את המלצת ועדת ההתמחות אולם גם שלא להותיר על כנה החלטה קודמת של הוועד המרכזי לאפשר למערער לשוב ולפנות ללשכה בשנת 2010. תחת זאת, נתקבלה החלטה לאפשר למערער לשוב ולפנות ללשכה בשנת 2007.

המערער מלין היום על ההחלטה הזו ועל העובדה שלא הותר לבא-כוחו להשתתף בדיון שהתקיים בוועד המרכזי, חרף הנחיית בית-המשפט. הוא גם סבור כי לגוף העניין ההחלטה אינה מידתית.

לאחר ששקלנו את כל נסיבות המקרה ועניינו בהחלטות שניתנו במקרים קודמים, הגענו לכלל מסקנה כי קמה עילה להתערב בהחלטתה האחרונה של המשיבה באופן שיותר למערער לשוב ולפנות ללשכה בבקשה להתיר לו להירשם כמתמחה בחודש נובמבר 2005, כפי שהמליצה, כאמור, ועדת ההתמחות הארצית של המשיבה. בכך אין אנו אומרים כי קמה חובה לוועד המרכזי של המשיבה לאמץ את ההחלטה, אלא רק כי בנסיבות המקרה הבחירה במועד שהוצע כאמור היא בחירה מידתית וראוייה.