עמ"ז 11357-08-24 עמ"ז 11357-08-24

לפנַי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופטת ר' גלפז מוקדי) מיום 31.7.2024 בעמ"ת 76839-07-24 אשר קיבל את הערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בטבריה (השופט מ' חלאילה) מיום 30.7.2024 במ"ת 6451-07-24 בה הורה על שחרור המבקש, נגדו הוגש כתב אישום בגין עבירות של החזקת אבזר נשק (מחסניות נשק) ונהיגה בזמן פסילה, למעצר בית בבית אביו.

1.בית המשפט המחוזי קבע כי נקודת המוצא לדיון היא כי קיימות ראיות לכאורה על רקע הצהרת בא-כוח המבקש בדבר קיומו של "ניצוץ ראייתי"; כי חלק מהעבירות המיוחסות למבקש מקימות עילת מעצר סטטוטורית וחלקן האחר מלמד על מסוכנות; וכי למבקש עבר פלילי ותעבורתי מכביד. לאור האמור נקבע כי שחרור המבקש לחלופת מעצר שאינה הדוקה אינו נותן מענה למסוכנות הנשקפת ממנו, כאשר עברו מצביע על כך שמידת האמון שניתן לתת בו היא מוגבלת ביותר.

2.מכאן לבקשה שלפנַי בה מעלה המבקש שלל טענות נגד החלטת בית המשפט המחוזי, ובהן כי לא מדובר כלל בעבירות המקימות עילת מעצר סטטוטורית ובכל מקרה אין מדובר בעבירות המצדיקות מעצר מאחורי סורג ובריח וכאשר עוצמת הראיות אינה גבוהה; כי לא היה מקום לשלול באופן גורף כל חלופת מעצר, והיה על בית המשפט ליתן למבקש אפשרות לאתר חלופה אחרת או מקום שבו יתאפשר פיקוח אלקטרוני; כי שגה בית המשפט בקבעו כי למבקש עבר פלילי מכביד; וכי אינטרס ההסתמכות שלו נפגע.

3.דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי רשות לערור תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר מתקיימות נסיבות ייחודיות המעלות חשש לעיוות דין המצדיקות התערבות (ראו למשל: בש"פ 5147/24 עיאס נ' מדינת ישראל (26.6.2024); בש"פ 4284/24 אבו סנינה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (5.6.2024)). ברם, הבקשה שלפני נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית. המבקש אף לא ניסה לשוות לטענותיו, המתמקדות אך ורק בנסיבות עניינו של המבקש, כל נופך עקרוני. כמו כן, לא מתקיימות נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות התערבותו של בית משפט זה.

4.אוסיף בשולי הדברים, אך לאו דווקא בשולי חשיבותם, שגם לגופו של עניין אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר ייחס משקל משמעותי לעברו הפלילי הכבד ביותר של המבקש, בין היתר בעבירות סמים ועבירות תעבורה חמורות. על כן המסקנה ששחרור המבקש לחלופת מעצר שאינה הדוקה כלל ועיקר, כזו אשר הפיקוח עליה מוגבל, אינו נותן מענה למסוכנות הנשקפת ממנו, הינה אך מתבקשת.

הבקשה נדחית.