עמ"מ 1949/09 פלוני נ. מדינת ישראל

זו הוגש הערעור דנא. נטען, כי המערער נעצר ביום 4.1.09 אך השימוע נערך רק ביום 18.1.09. עוד נטען, כי לא נמסרו תנאי עריכת השימוע, מי נכח בו והאם היה מי שיתרגם מעברית לערבית. נטען, כי תעודה המאשרת שארגון החזית העממית היא כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל (לפי סעיף 8 לחוק) נחתמה רק ביום 14.1.09, עשרה ימים לאחר שהמערער נעצר. עוד נטען, כי הסתרת "הודאת" המערער מפני המערער עצמו אינה סבירה, ולא ברור על איזה חומר אחר מבוסס הצו. ולבסוף, נטען כי לא נשקפת מן המערער - יליד 1967 נשוי ואב לילדים רבים - סכנה לביטחון המדינה.

ה.

דיון בערעור התקיים ביום 31.3.09. בא כוח המערער חזר על עיקרי הערעור, והטעים כי אין ידיעה מה אירע למערער בין 4.1.09 לשימוע ביום 19.1.09, ולטענתו הוא ובנו נאזקו בעת מעצרם והושבו בהמשך בקדמת ג'יפ כמעין מגן אנושי. באת כוח המשיבה ציינה, כי עובר לדיון בבית משפט זה (ביום 30.3.09) נחקר המערער בחקירה משטרתית שנועדה לבחון אפשרות של העמדה לדין פלילי; עותק מהודעתו נמסר להגנה במהלך הדיון. נאמר, כי בחקירה המשטרתית הכחיש המערער דברים שאמר בחקירה בטחונית לפני כן. עוד טענה באת כוח המשיבה, כי אמנם המערער נעצר ביום 4.1.09, אך עמו נעצרו מאתיים נוספים - ומסיבה זו חלף פרק זמן עד זיהויים של אותם עצורים לגביהם קיים מידע המאפשר הליך לפי החוק. בהמשך התקיים דיון במעמד צד אחד, בו הרחיבו באת כוח המשיבה ונציגי שירות הביטחון הכללי לגבי החומר העומד ביסוד צו הכליאה, והסיבות לחסיונו. באותו זמן עיין בא כוח המערער בהודעה המשטרתית, ובהמשך טען, כי המערער אמנם הודה בקבלת קצבת סיוע מארגון החזית העממית - אך אין בכך כדי להפכו ללוחם בלתי חוקי. בתום הדיון הועבר החומר החסוי לעיוני. לאחר העיון ניתן פסק דין זה.

הכרעה

ו.

שיקול הדעת בביקורת שיפוטית ראשונה נתחם בסעיף 5(א) לחוק (ראו עמ"ם 2595/09 סופי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) פסקה ז; להלן עניין סופי ):

"כלוא יובא לפני שופט בית המשפט המחוזי לא יאוחר מ-14 ימים מיום הכליאה; מצא שופט בית המשפט המחוזי כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 3(א) יבטל את צו הכליאה" (לאחר תיקון תשס"ח לחוק, יש לקרוא סעיף 3(ב)(1)).

לאחר העיון בחומר החסוי סבורני כי מתקיימים שני התנאים הקבועים בסעיף 3(ב)(1) לחוק.

אשר לתנאי הראשון ("היה לרמטכ"ל יסוד סביר להניח כי כלוא הוא לוחם בלתי חוקי"), קיים מידע, גלוי וחסוי, ברמה הראייתית הנדרשת, ממנו עולה כי המערער "נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל" - הוא ארגון החזית העממית. אשר לתנאי השני ("וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה"), קיים מידע - אם כי לא בעוצמה משמעותית ביותר - לפיו החברות לא הוגבלה לקבלת סיוע כלכלי בלבד, ולמצער הובעה הסכמה מצדו ליותר מכך.

ז.

ברם, לא כאן מסתיימת הביקורת השיפוטית. אכן, "דרכה של הביקורת השיפוטית נפתחת בשתי שאלות אלה" (עניין סופי , פסקה ז'), אך אין היא מסתיימת בהן:

"על אלה, דומני, יש להוסיף עוד שאלה שעל בית המשפט לשוות לנגד עיניו: האם נוצרה אפשרות להעביר את הכלוא מהערוץ המינהלי לערוץ הפלילי? והאם נעשה מאמץ למצוא דרך לעשות זאת?" (עניין סופי , פסקה כ"ה).

במקרה דנא, בבקשה לקיום ביקורת שיפוטית נטען כי "ממידע מודיעיני ומהודאתו של המשיב עולה, כי המשיב הינו פעיל בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין" (סעיף 6 לבקשה).

ח.

כאן המקום להידרש לטענה כי לא נמסרו למערער תיעוד ההודאה הנזכרת, ולתשובה שנמסרה כי זו חסויה. חרף ההסברים, שניתנו בחלקם במעמד שני הצדדים וחלקם במעמד צד אחד, לא קל להלום מצב זה. יש אמנם טעם בחלק מן ההסברים, שלא אדרש אליהם בשל החיסוי, אך למצער ניתן להוציא פרפרזה מתחקורו הראשון של המערער, לאותן אמירות שהתכחש להן בחקירתו המשטרתית, כפי שציינה באת כוח המדינה בדיון הגלוי.

ט.

ואשר לנושא הפלילי, המערער נחקר במשטרה, ומסר גרסה, שלפיה קיבל סיוע כלכלי כאמור מן החזית העממית. קיים גם חומר נוסף העולה מן החומר החסוי ושבמהותו ועל פי האמור בו הוא - כך דומה -

חומר גלוי, ובצירופם יחד יתכן שקיים חומר גלוי די הצורך לעבור לערוץ הפלילי. ובכל מקרה, כזכור, "הרמטכ"ל רשאי להורות בצו על כליאתו של לוחם בלתי חוקי לפי סעיף 3, גם אם ננקט נגדו הליך פלילי על פי כל דין" (סעיף 9(ב) לחוק). דברים אלה כמובן משמיעים את האפשרות להליך פלילי, אם כי גם פותחים פתח למעצר חורג הימנו. סוף דבר, נוכח האפשרות - שלגבי סיכוייה אינני מביע דעה - לנהל הליך פלילי, ובשל התשתית הראייתית בשאלת המסוכנות, סבורני כי יש להקדים את מועד הביקורת השיפוטית הבאה כך שזו תיערך שלושה חודשים ממתן החלטה זו.

נקודות נוספות אחדות

ח.

למקרא עובדות התיק, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, התעוררו מספר עניינים שאף אם אין להם ביטוי בתוצאה האופרטיבית, דומה כי במבט צופה פני עתיד אין להתעלם מהם. ראשית , המערער נעצר ביום 4.1.09. כך לשיטת בא כוחו, וכך טענה באת כוח המשיבה (במסמך שהועבר לעיוני התאריך מעט מאוחר יותר). ההסדרה החוקית הראשונה של המעצר היתה בהוצאת "הוראת כליאה זמנית" ביום 16.1.09. מדובר בפער זמנים משמעותי. מסתבר, כטענת באת כוח המשיבה, שהוא נובע מאילוצים מבצעיים של מעצר כמאתיים איש -

אך לא מצאתי לו פתרון בדין הקיים, שכן סעיף 3(א) לחוק אשר עניינו הכליאה הזמנית אינו כולל לוח זמנים להחלטה על כליאה כזאת. טוב יעשו הרשויות אם יתנו דעתן לעניין, שיתכנו לו נפקויות, תוך תשומת לב לצרכים מבצעיים מזה ולהוגנות כלפי העצורים מזה. יצוין, כי המערער העלה טענות באשר להתנהגות חיילי צה"ל כלפיו וכלפי בנו מאז מעצרו כאמור. אני מניח כי נושא זה ייבדק.

ט.

שנית , אשר לשימוע לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק. שימוע כאמור נערך למערער ביום 18.1.09. בא כוח המערער העלה מספר השגות כלליות ביחס לשימוע - ובפרט נוכחות מתורגמן. במקרה שלפנינו לא עלתה טענה קונקרטית בעניין זה - אך מטבע הדברים ברור שהשימוע צריך להיערך על ידי מי שדובר את השפה הערבית. מאידך, דומה כי השימוע עורר שאלות אחרות. בעניין עתאמנה (עמ"ם 1510/09 עתאמנה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) ציין בית המשפט מפי השופטת חיות:

"במהלך השימוע יש להקפיד כי יוצגו בפני הכלוא עיקר החשדות נגדו וכי תינתן לו הזדמנות נאותה להגיב עליהם, תוך תיעוד מתאים של הדברים... הצורך להקפיד ולדקדק בזכויות בסיסיות אלה הנתונות לכלוא חיוני וחשוב הוא..." (פסקה 9).

במקרה שלפנינו היה תיעוד השימוע לאקוני - וקשה לדעת אם התיעוד הוא הלאקוני או שמא השימוע עצמו. לדוגמה: אין לדעת אם נמסר למערער מה מיוחס לו, ותגובתו המתועדת מתייחסת רק לנסיבות מעצרו. אכן, בעניין עיאד (ע"פ 6659/06 עיאד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ציינה הנשיאה: "כי הליך השימוע לפי סעיף 3(ג) לחוק הינו הליך ראשוני שמטרתו העיקרית היא למנוע טעויות בזיהוי" (פסקה 39); אך על כך הוספתי - גם לאור תיקון החוק אחרי פסק הדין בעניין עיאד - בעניין סופי :

"סבורני כי ניתן לראות בו בצד זאת, מכל מקום על פי נוסחו כיום (לאחר תיקון תשס"ח לחוק, שנחקק לאחר פסק הדין בעניין עיאד )

גם ביטוי לתפיסה עקרונית רחבה יותר - בדבר החובה לאפשר לכלוא להתמודד, ככל ששיקולי ביטחון המידע מאפשרים זאת, עם הטענות נגדו" (פסקה י"ט).

נוכח חקירת המערער במשטרה, והחומר שהועבר לעיוני, לא ראיתי מקום לביטוי אופרטיבי לעניין זה מעבר לכך.

י.

שלישית , פגם נוסף שנפל בעניינו של המערער, קשור לאופן ניסוחו של צו הכליאה. הצו, כמו צוים אחרים שבאו בפני בית משפט זה, קבע בקיצור נמרץ: "צו זה הוצא מכיוון שיש לי יסוד סביר להניח על בסיס המידע שהובא בפניי שהכלוא הוא לוחם בלתי חוקי כמשמעו בחוק וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה". בעניין זה אמרתי בעבר:

"כי לדעתי, אף אם במהות לא נפגעה זכותם של המערערים לידע על מה ולמה הם נכלאים, ולוא בשל הביקורת השיפוטית, יש מקום - במבט לעתיד - שהרשויות יפרשו ביתר הרחבה, בניסוח הצו, את הוראת המחוקק כי "צו כליאה יכלול את הטעמים לכליאה וזאת מבלי לפגוע בצורכי ביטחון המדינה" שבסעיף 3(א) ויינתן פירוט ככל הניתן, מעבר לאמירה הכללית כי המדובר בלוחם בלתי חוקי. זאת, כדי שהכלוא יידע מפי הרשות אל מול מה הוא מתמודד" (ע"פ 1221/06 עיאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו גם עניין עתאמנה , פסקה 9; עניין סופי , פסקה כ"א).

העקרון המנחה צריך להיות חשיפה מירבית, ככל הניתן במגבלות הביטחון, של המידע הנמסר לכלוא. עקרון זה חל גם על תוצרי חקירתו של המערער - בשב"כ ובמשטרה (עניין סופי , פסקה כ"א). תרופה חלקית לעניין נמצאה בנוסח הבקשה לביקורת שיפוטית, שהתייחס לחברות בחזית העממית - אך ספק אם היה זה המקום הראוי לאזכור ראשון של החשדות. אשר לטענה, כי תעודה לפי סעיף 8 לחוק נחתמה רק עשרה ימים לאחר מעצר המערער, סבורני כי מדובר רק במעין כלי עזר ראייתי - שכן קביעת שר הביטחון "תשמש הוכחה בכל דיון משפטי, אלא אם כן יוכח ההיפך" - אך אציין כי תעודה כזאת, לגבי ארגון טרור מוכר, צריך שתהא זמינה מקדמת דנא.

י"א.

רביעית , חקירה משטרתית דומה שיכלה להיערך במועד מוקדם יותר, עוד בטרם ההליך בבית המשפט המחוזי, וחבל שנערכה רק ערב הדיון בבית משפט זה. דברים אלה נאמרים במבט צופה פני עתיד.

סוף דבר

י"ב.

לדידי, אין ספק כי החלטת האלוף רון-טל לפיה המערער "נמנה על כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל" מבוססת כראוי בחומר הראיות. אשר לדרישת המסוכנות, דומה כי המשיבה הצליחה להציג, למצער, נכונות לבצע פעילות הבאה בגדרים אלה. אם כי - ויתכן שיהיה צורך לתת לכך ביטוי עם חלוף הזמן (ראו עניין עיאד , פסקה 46) - אין המדובר במסוכנות ברמה גבוהה. מאידך, דומה כי יש לעשות יותר - כאמור - לבחון אפשרות להעמדה לדין, שהיא כלי מידתי יותר. נוכח האמור, וכמצוין מעלה, יוקדם מועד הביקורת השיפוטית לשלושה חודשים מהיום - וככל שאכן יהא בה צורך ותקוים, יוגש לבית המשפט המחוזי עותק מפסק דין זה. בנתון לכך איני נעתר לערעור.