עמ"מ 2156/10פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערעור שהוגש לפי סעיף 5(ד) ל חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב-2002 (להלן: החוק ), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא, השופט ד"ר ע' מודריק ) מתאריך 11.2.2010, לפיה צו הכליאה שהוצא כנגד המערער בתאריך 18.8.2009 יעמוד בעינו.

2.

המערער, תושב עזה, נעצר לראשונה על ידי כוחות הביטחון בתאריך 21.11.2003 והוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט הצבאי באיזור חבל עזה. כתב האישום ייחס לו 13 אישומים שונים בדבר פעילות בזרוע הצבאית של ארגון החמאס. בעקבות הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים תוקן כתב האישום כך שחלקים ממנו נמחקו ובחלקים האחרים – הודה המערער. בית המשפט אישר את הסדר הטיעון וגזר עליו, כמוסכם, עונש של שש שנות מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר מותנה וקנס כספי בגובה 10,000 ש"ח. בפסק הדין הורשע המערער, בין היתר, בעבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת; קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה; ועיסוק בציוד מלחמתי. המערער היה אמור להשתחרר ממאסרו בתאריך 21.8.2009 (לאחר ניכוי מינהלי). אולם, בתאריך 18.8.2009 הוצא נגדו צו כליאה לפי החוק.

3.

בתאריך 24.8.2009 ביקשה המשיבה לקיים ביקורת שיפוטית על צו הכליאה ועניינו של המערער הובא בפני בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו, בהתאם לסעיף 5 לחוק. בית המשפט המחוזי הנכבד אישר את הצו, בקובעו כי ככלל נאשם ישוחרר ממאסרו בתום ריצוי העונש הנגזר עליו אך במקרה שלפנינו מוסמך היה המפקד הצבאי לבחון את הסיכון הנשקף מן המערער בעתיד, בגדרי הפעלת סמכותו על פי החוק. ערעור שהוגש על החלטה מאשרת זו נדחה על ידי חברי, השופט ע' פוגלמן , ב-עמ"ם 9257/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.2009).

4.

בהחלט תו קבע חברי כי מכלול הנתונים במקרה שלפנינו מצביע על מסוכנות עתידית לביצוע פעולות שייפגעו במדינת ישראל ובתושביה, אם ישוחרר המערער. כן נקבע כי המסוכנות העתידית שמבסס החומר החסוי נסמכת על ראיות מינהליות ברורות ומשכנעות, ולפיכך אין מנוס – גם בנקודת הזמן שבה נדון הערעור הקודם – מלאשר את המשך מעצרו של המערער.

5.

בתאריך 4.2.2010 שבה ופנתה המדינה לבית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו בבקשה לקיים ביקורת שיפוטית על צו הכליאה. בתאריך 10.2.2010 התקיים דיון בבקשת המשיבה שבו נחקר נציג השב"כ על ידי בא-כוח המערער. בתאריך 11.2.2010 ניתנה החלטת כב' סגן הנשיא, השופט ד"ר ע' מודריק , בגדרה אושר צו הכליאה פעם נוספת. בית המשפט הנכבד קמא קבע בהחלטתו כי גם בנקודת הזמן הזו מתברר שלמערער פעילות מרחבת ועמוקה למדי במסגרת ארגון החמאס וכי הצטברו מידעים לגבי המערער גם בתקופת כליאתו. בית המשפט הנכבד קמא הוסיף וציין כי קיימת סבירות גבוהה שהמערער ישוב וישתלב בפעולות האיבה שארגון החמאס מתכנן ומוציא לפעול אם ישוחרר. בנסיבות אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי המשך החזקתו של המשיב ככלוא בגדרו של החוק – מוצדק.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

6.

בערעור זה טוען המערער כי יש לבחון את צו הכליאה בהקשר הרחב של מעצרו המתמשך – מאז חודש נובמבר 2003 ולא מאז שהוצא נגדו צו הכליאה. בחינה זו מעלה כי המערער עצור מזה למעלה משש שנים ויש ליתן על כך את הדעת. המערער מוסיף וטוען כי משך מעצרו משפיע על אי-המידתיות שבהמשך מעצרו בשלב זה וביקש כי אורה על שחרורו.

בדיון שנערך בפני במעמד שני הצדדים הסבירה באת-כוח המשיבה כי מן המערער נשקפת עדיין מסוכנות המצדיקה ומחייבת את המשך מעצרו כלוחם בלתי חוקי. עוד הסבירה באת-כוח המדינה כי עניינו של המערער נבחן מדי חודש על ידי גורמי הביטחון על מנת לוודא שהמידעים הקיימים נגדו עודם עדכניים ומצדיקים את המשך מעצרו. בדיון שנערך במעמד צד אחד שמעתי גם הסברים לגבי החומר החסוי מאת נציגי שירות הביטחון הכללי והחומר החסוי – הועבר לעיוני ולבדיקתי.

7.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החסוי – נחה דעתי כי דין הערעור להידחות .

8.

המערער סיים אמנם לרצות את העונש שנגזר עליו במסגרת ההליך הפלילי ועל פי כללם של דברים, אמור היה להשתחרר ממאסר. אולם, נוכח הסיכון שנשקף ממנו, ובשים לב לתכלית החוק – אין מנוס מהמשך כליאתו (ראו: עמ"ם 9257/09 הנ"ל; ע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 11.6.2008)).

נכון הדבר כי בעת שמופעל החוק כלפי לוחם בלתי חוקי שסיים לרצות את עונשו, יש לוודא ביתר שאת כי הדבר נעשה רק בשל שיקולי ביטחון כבדי משקל וסיכון ממשי שנשקף מאותו אדם (ראו: עמ"ם 6434/09 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 19.8.2009)). במצבים כגון אלה מצווה בית המשפט לבחון את עדכניות

החומר הביטחוני שהצטבר נגדו ולבחון שמא לא השתנתה נקודת האיזון בין השיקולים השונים, בצורה כזו המחייבת את שחרורו.

בחינה זו במקרה שלפנינו מובילה למסקנה כי טרם הגיעה העת לשחרר את המערער. החומר החסוי שהוצג לי הינו עדכני באופן יחסי, ומצביע על פעילות עקיפה הקושרת את המערער לפעילות עוינת למדינת ישראל גם לאחר כליאתו . הדבר מלמד על מסוכנות נמשכת מצד המערער, דבר שאיננו מאפשר את סיום כליאתו לעת הזו.

9.

עם זאת, בשים לב למעצרו הנמשך של המערער, יש להניח כי גורמי הביטחון והגורמים המפקחים על המשך מעצרו של המערער יוסיפו לבחון את עניינו של המערער בתדירות גבוהה החל ממועד החלטתי זו – מדי 30 ימים – כדי לבדוק אם המידעים הקיימים בעניינו מצדיקים המשך החזקתו במעצר, או שחרורו. אין צורך לומר כי כל החלטה בדבר חידוש צו הכליאה (אם תתקבל) תהיה נתונה לביקורת שיפוטית.

10.

נוכח כל האמור לעיל ובכפוף לאמור בסעיף 9 לעיל – הערעור נדחה.