עמ"מ 2461-24 עמ"מ 2461-24

1.כנגד המערער, תושב מזרח ירושלים, הוצא צו מעצר מינהלי שני על ידי שר הביטחון מתוקף סמכותו לפי סעיף 2 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק), לתקופה של ארבעה חודשים. צו מעצר זה נעשה בהמשך לצו קודם שניתן כנגד המערער ואושר בבית משפט זה בפסק דינו של השופט ח' כבוב מיום 31.10.2023 (עמ"מ 7709/23).

2.צו המעצר הנוכחי אושר בהחלטתה של סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק רפפורט), שבפניה הובא הצו לאישור על פי הוראת סעיף 4 לחוק, וזאת לאחר שנציג השב"כ נחקר במהלך הדיון שבו נכח המערער בהיוועדות חזותית ולאחר שבית המשפט עיין בחומר החסוי.

בעת מעצרו של המערער נמצאו תשע מחסניות של רובה קלצ'ניקוב שלא ניתן היה לייחס את החזקתם באופן חד-משמעי למערער. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, אכן לא התווסף חומר מודיעיני נוסף מאז מעצרו של המערער, אך החומר החסוי מלמד על סכנה ממשית קרובה לוודאות לביטחון המדינה והציבור מן המערער, ומשכך, אישר בית המשפט את צו המעצר המינהלי השני למלוא התקופה, דהיינו, עד ליום 10.6.2024, ובהתאם לסעיף 5 לחוק, הורה על עיון תקופתי ביום 1.5.2024.

3.על החלטה זו נסב הערעור שלפני שהוגש על פי סעיף 7 לחוק.

4.השיקולים הצריכים לעניין מעצר מינהלי על פי החוק מוכרים וידועים, ובתמצית: מטרת המעצר המינהלי היא מניעתית ולא עונשית; מעצר מינהלי הוא בבחינת אמצעי אחרון; הסכנה לביטחון המדינה או הציבור צריכה להיות ממשית, מוחשית וקרובה לוודאית; הביקורת השיפוטית על צו מעצר מינהלי היא זהירה וקפדנית (ראו פסק דיני בעמ"מ 3073/17 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 3 והאסמכתאות שם (9.4.2017)).

4.ומהתם להכא. על רקע עקרונות אלה, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים עיינתי בחומר החסוי. אף אני התרשמתי כי יש בחומר כדי לבסס את האמור בפרפרזה הגלויה שנמסרה למערער, כך שהמשך שהייתו בשטח אכן יוצרת סכנה מוחשית ומיידית. משכך, ובהעדר אפשרות לנקוט בהליכים פליליים נגד המערער חלף מעצרו המינהלי, דין הערעור להידחות כך שהצו יעמוד על כנו.