עמ"מ 4521/17 פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בצ"א 56417-03-17, שניתנה ביום 3.5.2017 על-ידי השופט א' ואגו . בגדר ההחלטה אישר בית המשפט המחוזי צו כליאה שהוצא נגד המערער מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי-חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק ).

המערער הוא תושב עזה, יליד 1981. ביום 15.2.2017 נעצר המערער במעבר ארז על רקע מידע מודיעיני שלפיו הוא מעורב בהברחות אמל"ח באמצעות מנהרות אשר משמשות ארגוני טרור, המחברות בין שטח מצרים לבין רצועת עזה. גורמי המודיעין לא שייכו את המערער לארגון טרור ספציפי, בסברם כי המניע לפועלו היה כלכלי. ואולם, הם התרשמו כי למערער יש מומחיות בתחום ההברחות, וכי פעילותו תרמה באופן ממשי - הגם שבעקיפין - לביצוע פעולות איבה נגד מדינת ישראל. הפרקליטות החליטה שלא להגיש נגד המערער כתב אישום, ולפיכך, ביום 16.3.2017, הוצא נגדו צו כליאה במישור המנהלי, לאחר שהגורם המוסמך סבר כי יש יסוד סביר להניח כי המערער הוא לוחם בלתי חוקי לפי סעיף ההגדרות בחוק, אשר שחרורו עלול לפגוע בביטחון המדינה.

המערער הובא לביקורת שיפוטית לפני בית המשפט המחוזי כמצוות המחוקק בסעיף 5(א) לחוק. בית המשפט קבע כי שילוב החומר המודיעיני הגלוי שהוצג לפניו - אשר כלל זכ"דים של חוקרי שב"כ בהתייחס לחקירותיו שבמסגרתן הודה המערער בפעילותו (הגם שבהמשך חזר בו מהודאה זו, בטענה שהיא נגבתה ממנו בדרכים פסולות במסגרת תרגיל חקירה) - יחד עם חומר חסוי שהועמד לעיונו, מבססים באופן מספיק את הדרישה לקיומן של ראיות מנהליות, ואת המסקנה כי שחרורו של המערער עשוי לפגוע בביטחון המדינה. בית המשפט הטעים, כי על פי החומר המודיעיני, מעצרו של המערער מנע העברת כספים מתוכננת עבור ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי בסדר גודל של כמיליון דולר. על שום כך קבע בית המשפט המחוזי כי אין יסוד להתערבותו בהחלטה בדבר מעצרו של המערער. יצוין כי בית המשפט התייחס גם להחלטת גורמי מערכת הביטחון והתביעה שלא להגיש כתב אישום פלילי נגד המערער, בציינו כי יש ליישם את חזקת תקינות מעשי המנהל, ולקבוע כי החלטה זו התקבלה משיקולים ענייניים ומקצועיים, שעה שלא הוכח אחרת.

בהליך שלפנַי טוען המערער כי לא נשקלה לעומק האפשרות להעמידו לדין בהליך פלילי, וכי לא ניתן משקל ראוי לעובדה כי הוא אינו משתייך לאף ארגון טרור ספציפי. עוד טוען המערער, כי ההודאות שנגבו ממנו בחקירותיו בשב"כ היו בדרך של הפעלת אמצעים פסולים, כך שלא נכון היה לבסס עליהן את המסקנה בדבר קיומה של תשתית ראייתית מנהלית שדי בה לצורך כליאתו.

המשיבה בדעה כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, בהדגישה כי המערער הוא "לוחם בלתי חוקי" כהגדרתו בחוק. מודגש כי אין הכרח שהמערער ישויך דווקא לארגון טרור ספציפי שכן החוק קובע, בסעיף ההגדרות, כי לוחם בלתי חוקי הוא

" אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין , או נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל ".

במקרה דנן, נטען כי המערער פעל בעקיפין לצורך ביצוע פעולות איבה נגד מדינת ישראל, ולפיכך כי צו הכליאה הוצא נגדו כדין.

ביום 15.6.2017 התקיים לפנַי דיון בערעור . בחלקו הראשון של הדיון שבו הצדדים על טענותיהם בעל-פה. בחלקו השני של הדיון, הוצג לעיוני - בהסכמת בא כוח המערער - חומר מודיעיני חסוי מטעם המשיבה, במעמד צד אחד.

לאחר שבחנתי את החלטת בית המשפט המחוזי, את טענות הצדדים ואת החומר החסוי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. איני מוצא פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה החומר הגלוי והחסוי שהוצג בעניינו של המערער תומך במסקנה הברורה לפיה קיימות ראיות מספיקות לשם קבלת ההחלטה על מעצרו במישור המנהלי. הראיות המנהליות שהוצגו תומכות בטענה כי המערער מעורה ומעורב בפעילות ההברחות באמצעות מנהרות, באופן שעלול לתרום לביצוע פעולות איבה נגד מדינת ישראל. עיון בחומר החסוי מגבש אפוא היטב את המסקנה כי נשקף מהמערער סיכון וכי שחרורו עלול לפגוע בביטחון המדינה ובתושביה. לפיכך, איני סבור כי יש עילה לבטל את צו הכליאה שהוצא נגדו בעיתוי הנוכחי (ראו והשוו: עמ"מ 343/17 פלוני נ' מדינת ישראל (26.1.2017). אשר לטענת המערער בדבר האפשרות לפעול נגדו במישור הפלילי, שותף אני לקביעת בית המשפט שלפיה אפשרות זו נשקלה על-ידי הגורמים המוסמכים, והחלטתם נתקבלה משיקולים עניינים. כפי שציין בא-כוח המשיבה בדיון שהתקיים לפנַי, טעם מרכזי שעמד ביסוד ההחלטה שלא לפעול נגד המערער במישור הפלילי, הוא החשש פן תועלנה בהליך פלילי טענות בדבר חקירותיו, אשר תחייבנה לדון ולחשוף שיטות חקירה ומודיעין של שירות הביטחון הכללי. טעם זה, לצד טעמים נוספים, נחזה להיות בעיני טעם בעל משקל לצורך קבלת ההחלטה שבנדון. לעומת זאת, המערער לא השכיל להסביר או להוכיח, מדוע ההחלטה בדבר אי-העמדתו לדין פלילי אינה סבירה או שגויה, לבד מהעלאת טענה זו כשלעצמה.

הערעור נדחה אפוא.