עמ"מ 6169/10 חאלד סעיד נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ), בה נקבע כי אין מקום לבטל או להגביל את צו הכליאה שניתן בעניינו של המערער לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק ).

2.

המערער, תושב עזה, נעצר ביום 20.12.07 במהלך פעילות צה"ל באזור מגוריו. ביום 22.1.08 הוצא כנגדו צו כליאה מכוח החוק. ביום 25.3.08 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) את צו הכליאה בעניינו של המערער במסגרת ביקורת שיפוטית על פי סעיף 5(א) לחוק, וקבע כי הצו הוצא כדין. ביום 29.7.10 נתקיימה ביקורת שיפוטית עיתית נוספת על צו הכליאה בבית המשפט המחוזי, ובגדרה הוחלט כי אין מקום לבטל את צו הכליאה (כב' השופט י' עדיאל ). ערעור שהוגש על החלטה זו לבית משפט העליון נדחה ביום 7.11.08 (ע"פ 7446/08 סעיד נ' מדינת ישראל ). במסגרת הביקורת השיפוטית העיתית השלישית בבית המשפט המחוזי, הוחלט כי אין מקום לבטל את צו הכליאה, להגבילו או לקצרו (כב' השופט ר' יעקובי ). על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה, וגם הוא נדחה (עמ"ם 3801/09 סעיד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.7.2009)). במסגרת ביקורת שיפוטית עיתית נוספת, רביעית במספר, הוחלט ביום 6.8.09 כי אין מקום לבטל את צו הכליאה, אך כי יש להקדים את מועד הביקורת השיפוטית הבאה (כב' השופט ר' יעקובי ). גם בפעם החמישית שהובא המערער בפני בית המשפט המחוזי לשם קיום ביקורת שיפוטית, הוחלט לאשר את צו הכליאה שהוצא כנגדו, וכן להקדים את מועד עריכת הביקורת השיפוטית הבאה (כב' השופט

א' פרקש ). ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על החלטה זו נדחה אף הוא (עמ"ם 10533/09 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 24 .1.2010). ביום 13.4.10 הוחלט, במסגרת ביקורת שיפוטית נוספת, כי אין מקום לביטול צו הכליאה, אך כי יש לקיים את הביקורת השיפוטית הבאה לא יאוחר מיום 30.6.10 (כב' השופט א' רומנוב ).

3.

ביום 7.7.10 הובא המערער בפני בית המשפט המחוזי בפעם השביעית, לשם עריכת ביקורת שיפוטית על צו הכליאה שהוצא כנגדו. לאחר ששמע את טענות הצדדים ועיין בחומר חסוי שהוגש לעיונו, קבע בית המשפט (כב' השופט ר' יעקובי ) ביום 14.7.10, כי בשלב זה אין מקום לבטל את צו הכליאה או להגבילו, וזאת מן הטעם כי לא נתקיימו במשיב אף אחד מן התנאים הקבועים בסעיף 5(ג) לחוק: לא הוכח התנאי כי אין בשחרורו כדי לפגוע בביטחון המדינה, וכן לא נתקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו. זאת, אף שניתן משקל להשפעת חלוף הזמן על כלל השיקולים הצריכים לענין המעצר. בית המשפט ציין, כי החשש כי המשיב ישוב ויצטרף לתשתית הטרור אליה השתייך לפני כליאתו הוא עדיין ממשי, במידה כזו המכריעה את הכף נגד שחרורו, וזאת חרף חלוף הזמן, היוצר שינוי במערכת האיזונים הצריכים לענין. כן צוין, כי מאחר שהמערער נתון תקופה כה ממושכת במעצר, על המשיבה לקיים הערכה כוללת נוספת בעניינו. נקבע, כי ככל שתסבור המשיבה, לאחר קיום הערכה זו, כי יש להותיר את צו הכליאה על כנו, יהיה עליה לפנות לבית המשפט לצורך קיומה של ביקורת עיתית נוספת לא יאוחר מיום 5.10.10.

כנגד החלטה זו מופנה הערעור שלפני.

4.

לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי אין מקום לביטול צו הכליאה, וכי חרף חלוף הזמן לא פגה מסוכנותו של המערער; כן שגה, כאשר ביסס את החלטתו זו על חומר מודיעיני שנאסף לפני זמן רב ועל חוות הדעת שהגישה המשיבה. לגישת המערער, מעצרו המנהלי למשך תקופה כה ארוכה ללא משפט איננו מידתי, ופוגע באופן בלתי חוקתי בזכויות היסוד שלו. עוד נטען, כי החזקה הקבועה בסעיף 7 לחוק, לפיה "יראו אדם שנמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל... כמי ששחרורו יפגע בביטחון המדינה", ואשר עליה, על פי הטענה, ביסס בית המשפט המחוזי את החלטתו, נוגדת את הוראות המשפט הבינלאומי, חורגת מפסיקת בג"ץ, על פיה הפגיעה בביטחון המדינה נאמדת על פי מסוכנותו האישית של העצור, ואף איננה חוקתית. נטען, כי למעשה, חזקה זו מכשירה את המשך מעצרו של המערער כל עוד לא תיפסק הלחימה בין מדינת ישראל לעם הפלסטיני, ושיטה זו פסולה ומביאה לתוצאה בלתי ראויה. לאור האמור, מבקש המערער להורות על שחרורו מן המעצר בו הוא נתון.

5.

המדינה נוקטת בעמדה כי יש להאריך בשלב זה את מעצרו של המערער לאור מסוכנותו הממשית המתמשכת, ונוכח החשש המבוסס בחומר מודיעיני כי שחרורו עלול להובילו להתחבר שוב עם ארגון הטרור שהוא היה שותף פעיל בו לפני מעצרו. הארגון האמור עדיין קיים ופועל, ופעילותו מסכנת באופן ממשי את בטחון מדינת ישראל ותושביה. ב"כ המדינה מוסיף, כי עניינו של המערער הובא לשיקולו של בעל הסמכות הגבוהה ביותר בנושא זה, וההחלטה שנתקבלה על ידו היא כי בשלב זה צורכי בטחון המדינה מחייבים את המשך מעצרו של המערער. עם זאת, ב"כ המדינה הדגיש כי לגורם משך זמן המעצר ניתן משקל של ממש במסגרת כלל השיקולים, והנושא יישקל מחדש לקראת חודש אוקטובר 2010, שאז תיעשה הערכה נוספת של כלל הנתונים הצריכים לענין.

6.

התנאים להוצאת צו כליאה הם שניים: האחד – היותו של אדם "לוחם בלתי חוקי", והשני – כי שחרורו יפגע בבטחון המדינה (סעיף 3(ב)(1) לחוק). החוק נועד להגן על בטחון המדינה באמצעות הרחקת מעורבים בפעילות טרור, שהם גורמי חוץ, ממעגל הלחימה, נוכח מסוכנותם לבטחון המדינה. המסוכנות לבטחון המדינה היא תנאי מהותי בבסיס עילת הכליאה. המסוכנות בהקשר זה היא מסוכנות אישית לפגיעה בבטחון המדינה. המסוכנות האישית נלמדת מהיות העצור "לוחם בלתי חוקי", קרי –מכך שהוא עצמו נטל חלק בפעולות איבה נגד ישראל, או שהשתייך לכח המבצע פעולות איבה כאמור. התנאי הנוסף למעצר הוא כי יתקיים יסוד סביר להניח כי שחרור הכלוא יפגע בבטחון המדינה. על פי סעיף 5(ג) לחוק, ביטולו של צו הכליאה אפשרי כאשר אין בשחרור העצור כדי לפגוע בבטחון המדינה, או כאשר קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את השחרור.

הביקורת הראשונה של צו הכליאה בוחנת אם עילות הכליאה מתקיימות (סעיף 5(א) לחוק). בביקורות הבאות, נבחן האם שחרור הכלוא עלול לפגוע בבטחון המדינה, או האם מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו (סעיף 5(ג) לחוק).

אי קיום מועד לפקיעת צו הכליאה מחייב זהירות מיוחדת בהפעלת הביקורת השיפוטית, כדי שלא תיפגע באורח בלתי מידתי חירותו האישית של העצור, וכדי שעצורים לא יוחזקו במעצר תקופה ארוכה מזו הנדרשת בשל שיקולי בטחון חיוניים. העובדה כי צו הכליאה ניתן ללא הגבלת זמן מטילה חובה מיוחדת על הגורם המוסמך ועל בית המשפט לבחון בחינה זהירה, מעת לעת, את המשך ההצדקה להמשך הכליאה, תוך הפעלת ריסון בשימוש באמצעי זה והגבלתו למצבים שבהם צרכי בטחון ממשיים מחייבים זאת.

7.

המערער נכלא כ"לוחם בלתי חוקי" עקב פעילות במסגרת ארגון טרור שבה לקח חלק אקטיבי בהוצאה לפועל של פיגוע שבו קופדו חיי אדם. מעשיו כרוכים במסוכנות אישית-ספציפית. מתקיים לגביו גם התנאי של השתייכות לארגון טרור, וגם מסוכנות אישית ברמה גבוהה עקב מעורבותו הישירה במעשי טרור. נקבע, כי מתקיים בעניינו התנאי של "לוחם בלתי חוקי" וכי מתקיים גם התנאי כי שחרורו עלול לפגוע בבטחון המדינה.

8.

השאלה לאורך כל הביקורות השיפוטיות שנערכו עד עתה היא – האם על פי סעיף 5(ג) לחוק אין בשחרור הכלוא כדי לפגוע בבטחון המדינה או האם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו מהכליאה. לא נטען לקיומם של טעמים מיוחדים כאמור.

אשר לסיכון לבטחון המדינה בשחרורו, ניתן לומר: הארגון אליו השתייך המערער ואשר במסגרתו נטל חלק פעיל במעשי טרור המכוונים נגד בטחון המדינה מעורב במעשי טרור שונים, וביניהם ארוע חטיפת החייל גלעד שליט, ופעולות בהן נהרגו ונפצעו חיילים ישראליים. הארגון מעורב בירי רקטות לעבר ישראל, פגועי תופת כלפי טנקים ועוד. המערער משתייך לקבוצה המהווה החוליה המבצעית של הארגון, ונטל חלק ישיר ואקטיבי בתכנון וביצוע פעולות טרור.

מחומר הראיות החסוי שהוצג בפני עולה כי פעילות הטרור של הארגון עליו נמנה המערער נמשכת, ופעילותו ופעילות החברים הנימנים עליו צופנות סכנה מוחשית לבטחון המדינה ותושביה. החשש העולה כי אם ישוחרר המערער מכליאתו הוא צפוי להתחבר שוב לאותו ארגון טרור ולהשתלב בפעילותו אינו מופרך כלל ועיקר על פי החומר המודיעיני הקיים.

מנגד, אין להתעלם ממעבר הזמן, שבעטיו המערער מוחזק בתנאי כליאה כבר קרוב לשלוש שנים. זו תקופה ארוכה. ככל שהזמן חולף, גורם הזמן מקבל משקל-יתר במסגרת מערך השיקולים הכולל שיש לבחון מדי ביקורת עיתית על חוקיות הכליאה.

9.

הערכאות קמא שעסקו בנושא זה קיצרו את תקופות הביקורת השיפוטית תוך מודעות מלאה לגורם הזמן, והתרשמתי כי גם רשויות הבטחון ערות באופן מלא לצורך לבחון את שאלת המשך מעצר המערער על רקע מימד הזמן החולף. משכך, נקבעה ביקורת שיפוטית תוך טווח קצר מהקבוע בחוק, והדבר מסמן גם לרשות המוסמכת את הצורך לשקול בזהירות מיוחדת את חיוניות המשך הכליאה לשם השגת יעדי בטחון על רקע הזמן החולף.

10.

בשלב זה, ועל יסוד החומר שהוגש לעיוני, איני מוצאת מקום להתערב בהחלטת הרשות המוסמכת ובעמדת בית משפט קמא לפיה אין לבטל את צו הכליאה או להגבילו נכון לעת זו. החלטות הערכאות קמא לקצר את התקופות לביקורת העיתית מקרינות על החובה להעריך מעת לעת את הצורך בהמשך הכליאה על רקע חלוף הזמן, וחזקה על הרשות המוסמכת כי תתן לגורם זה את המשקל הראוי לו.

הערעור נדחה.