ע"פ 7446/08חאלד עלי סאלם סעיד נ. מדינת ישראל

1.

הליך זה נועד לקיים ביקורת שיפוטית על צו כליאה שהוצא כנגד המערער על-פי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב -2002 (להלן - חוק הכליאה או החוק ).

זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט עדיאל) מיום 29.7.08, בה נקבע כי אין מקום לבטל צו כליאה שניתן בעניינו של המערער.

2.

המערער, תושב דיר-אל-באלח ברצועת עזה, נעצר ביום 20.12.07 במהלך פעילות צה"ל בגיזרת מגוריו. לאחר מעצרו, הועבר לחקירה בידי שירות הביטחון הכללי.

3.

ביום 22.1.08 הוצא על-ידי ראש אגף המבצעים בצה"ל, האלוף טל רוסו, צו כליאה מכוח סעיף 3(א) לחוק הכליאה. על-פי סעיף 2 לצו, נתקיים למוציא הצו יסוד סביר להניח, על בסיס חוות דעת מודיעינית מבוססת שהוצגה בפניו, כי הכלוא הוא "לוחם בלתי חוקי" כמשמעו בחוק, וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה.

4.

בהמשך, המערער הובא בפני בית המשפט לשם קיום ביקורת שיפוטית על צו הכליאה במסגרת סעיף 5 לחוק. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כרמל) החליט ביום 25.3.08 כי צו הכליאה כנגד המערער הוצא כדין.

5.

בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על כך כי למערער מיוחסות פעולות במסגרת "ועדות ההתנגדות העממית" ברצועת עזה, אשר במהלכן אסף מידע שסייע בביצוע פיגוע שהתרחש ביום 5.9.02, ונעשה באמצעות הטמנת מטען גחון כנגד טנק של צה"ל. בעקבות הפיגוע, נהרג חייל צה"ל, ושלושה חיילים אחרים נפצעו (להלן - הפיגוע). בפני בית המשפט הוצגה חוות דעת הפורשת את התשתית הראייתית של אירוע זה, ושל חלקו של המערער בו, ונוסח גלוי ומצונזר של חוות דעת זו הוצג בפני המערער.

6.

בית המשפט קמא בחן את חומר הראיות שהוצג בפניו, והסתמך, בין היתר, על תעודת שר הביטחון מיום 17.2.08, לפיה ארגון "ועדות ההתנגדות העממית", שאליו משתייך המערער, מבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל, וכי טרם תמו פעולות האיבה של הכוח נגד מדינת ישראל. הוא קבע בהחלטתו, כי על-פי החזקה שבסעיף 7 לחוק הכליאה, עצם השתייכותו הארגונית של המערער לוועדות ההתנגדות משמעה כי מתקיימים לגביו התנאים למתן צו כליאה כאמור בסעיף 3(א) לחוק, קרי: כי מדובר ב"לוחם בלתי חוקי", וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה. עם זאת, הוא מוסיף, כי על-פי חוות הדעת שהוגשה על נספחיה, נשקפת גם מסוכנות אישית מהמערער, לאור מעורבותו בפיגוע, אשר גרם לאובדן חיי אדם ולפציעת אחרים. המידע לענין שיוכו הארגוני של המערער עלה מפיו עצמו, ונתונים בדבר פעילותו בארגון פורטו בחוות הדעת של שירות הביטחון, ממנה ניתן להסיק כי קיים יסוד סביר הן להיותו של המערער "לוחם בלתי חוקי" והן לכך ששחרורו יפגע בביטחון המדינה. לאור זאת, קבע בית המשפט כי מהמערער נשקפת מסוכנות אישית. נוכח כל אלה קבע כי צו הכליאה הוצא כדין.

7.

בחלוף שישה חודשים, נתקיימה ביקורת שיפוטית נוספת בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופט עדיאל, שהחלטתו היא נשוא הערעור שלפני. במסגרת ההליך האמור, הגישה המדינה חוות דעת מעודכנת, ונציגת שירותי הביטחון נחקרה עליה, ונמסרו הסברים במעמד צד אחד. עמדת המדינה היתה כי איכות החומר המודיעיני, וגיוון מקורות המידע עליהם מתבססת חוות הדעת, מצביעים על קיום מסוכנות אישית במערער, אשר לא קהתה גם בחלוף הזמן.

8.

המערער טען בדיון בבית המשפט המחוזי, כי גם אם יש ראיות נגדו, הן מתייחסות לפעילות חד-פעמית שבוצעה בעבר הרחוק, והזמן שחלף הפיג את מסוכנותו, ככל שנשקפה ממנו מסוכנות כזו בעבר. הוא טוען כי הוא חקלאי בעיסוקו, אינו משתייך לשום ארגון המקיים פעילות בלתי חוקית, הוא אב למשפחה עם ילדים קטנים, ומבקש להשתחרר.

9.

בית המשפט המחוזי קבע, לאחר שעיין בכלל החומר הגלוי והחסוי שהוצג בפניו, כי לא ניתן לקבוע, במסגרת סעיף 5(ג) לחוק, כי שחרורו של המערער לא יפגע בביטחון המדינה, וכי לא הוצגו טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו, ולכן אין מקום לבטל את צו הכליאה. הוא קובע (פסקה 11 להחלטה):

"לאור פעילותו של המשיב [המערער בענייננו - א.פ.] ב"ועדות ההתנגדות", שהוא ארגון שביצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל, ולאור העובדה העולה מחוות הדעת כי פעולות האיבה של ארגון זה נגד מדינת ישראל לא תמו, כמו שגם לא נפסקה פעילותם של רוב חברי חולייתו של המשיב ופעילים נוספים אשר עימם עמד המשיב בקשר, עומדת נגד המשיב גם כיום החזקה הקבועה בסעיף 7 לחוק, לפיה רואים אדם הנמנה עם הכוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל כמי ששחרורו יפגע בביטחון המדינה כל עוד לא תמו פעולות האיבה. המשיב לא סתר חזקה זו בדיון שלפני, כפי שלא סתר אותה גם בדיון הקודם בעניינו. מעבר לחזקת "המסוכנות" הנ"ל, אשר קמה מכוח עצם הימנותו של המשיב על 'ועדות ההתנגדות', מתקיימת במשיב גם מסוכנות אישית, אשר נובעת מעצם מעורבותו בפיגוע האמור".

10.

על החלטה זו נסב הערעור שבפנינו. עיקר טענתו של המערער היא, כי חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע הפעולות המיוחסות לו, בית המשפט קבע כי הוא מסוכן לביטחון המדינה. לדבריו, עם חלוף הזמן, הולכת ונחלשת המסוכנות, ויש לתת לעקרון זה נפקות הלכה למעשה, דבר שלא קיבל ביטוי ראוי במקרה זה. כן נטען, כי המעצר המינהלי הארוך פוגע בזכות חוקתית לחירות אישית, ויש לבחון, מעת לעת, את מידתיות הפגיעה על-פי מבחן החשש הכן והרציני למימוש הסכנה הביטחונית. עוד נטען, כי החזקה הקבועה בסעיף 7 לחוק הכליאה איננה חוקתית, שכן היא מכשירה למעשה את החזקתו של כלוא כבן ערובה בידי ישראל ללא זיקה למידת המסוכנות האינדיבידואלית הנשקפת ממנו, וזאת כל עוד לא הופסקו פעולות הלחימה בין המדינה לצד הפלסטיני. חזקה זו עומדת בסתירה לעקרונות המשפט הבינלאומי, ויש להכריז על בטלותה. עוד נטען, כי טעה בית המשפט כאשר הסתמך על תעודת שר הביטחון לפיה ארגון "ועדות ההתנגדות" מבצע פעולות איבה נגד המדינה, בעוד המערער לעולם לא יוכל להפריך חזקה זו. בפועל לא נשקפת מסוכנות אישית מהמערער, ושחרורו וחזרתו לעזה לא יסכנו את ביטחון המדינה.

11.

המדינה טענה בתשובתה, כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, המתבססת על חומר ונתונים מבוססים. המידע בעניינו של המערער הוא רב, ומצדיק את המשך החזקתו במעצר. את טענת ב"כ המערער לפיה החזקה בסעיף 7 לחוק הכליאה אינה חוקתית, יש לדחות משני טעמים: האחד - בית המשפט העליון בע"פ 1221/06 עיאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.06) דן בסוגייה זו, וקבע כי אין פסול משפטי בחזקה זו;

השני -

גם בלא להידרש לחזקה שבסעיף 7, במקרה זה נשקפת מסוכנות אינדיבידואלית מהמערער, ודי בטעם זה כדי להצדיק את המשך כליאתו.

12.

נתתי דעתי למכלול חומר הראיות הגלוי והסמוי שהוגש לעיוני, ולטענות הצדדים בכתב ובעל-פה. אלה הן מסקנותי:

13.

ההליך שבפני נועד לבחון בחינה פרטנית את שאלת קיום המשך ההצדקה לכליאתו של המערער בישראל במסגרת מעצר מינהלי על-פי חוק הכליאה. הביקורת השיפוטית העיתית הראשונה על צו הכליאה נעשתה בטרם ניתן פסק הדין המנחה בבית משפט זה בשאלות הנוגעות בחוקתיות חוק הכליאה, והיבטים שונים העולים במסגרתו - הוא פסק הדין בע"פ 6659/06 פלונים נ' מדינת ישראל מיום 11.6.08, שניתן על-ידי הנשיאה ביניש (להלן - פרשת

פלונים ) . הביקורת השיפוטית העיתית השניה, העומדת ביסוד ערעור זה, נעשתה לאחר מתן פסק הדין בפרשת פלונים , וברי כי גם השאלות העולות בערעור זה צריכות להיבחן על רקע הפסיקה העקרונית שניתנה בענין חוק הכליאה, ובהתאם לקווי הניתוח והאיזונים הנדרשים לצורך פרשנות חוק הכליאה ויישומו הלכה למעשה.

עוד יש לציין, כי לאחר מתן פסק הדין בפרשת פלונים

תוקן חוק הכליאה, והוספו לו הוראות שונות ( חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון והוראת שעה), התשס"ח -2008, ס"ח 2178, התשס"ח, 7.8.08, עמ' 828).

14.

לצורך בירור הסוגיות העולות במקרה הפרטני שלפנינו, נדרשת בחינה של דרכי יישום עקרונות החוק על רקע פסק הדין המנחה בפרשת פלונים , ולאור תיקוני החוק שחלו. לצורך כך, חשוב להגדיר את עיקרי המבחנים שיש להפעיל לצורך הביקורת השיפוטית על צו כליאה בעקבות הפסיקה המנחה שניתנה בענין זה. כן יש לבחון האם התיקון לחוק הכליאה משליך בדרך כלשהי על מבחני החוק כפי שפורשו בפסיקה. ננתח, אפוא, את המקרה הפרטני שלפנינו על רקע הקווים המנחים העולים מן ההלכה המנחה.

15.

סעיף 3(ב)(1) לחוק הכליאה במתכונתו כיום קובע את התנאים לכליאת לוחם בלתי חוקי. הוא מורה:

"היה לרמטכ"ל יסוד סביר להניח כי כלוא הוא לוחם בלתי חוקי, וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה, רשאי הוא להוציא צו בחתימת ידו, המורה על כליאתו (בחוק זה - צו כליאה)...".

התנאים להוצאת צו כליאה הם, אפוא, שניים: האחד

- היותו של אדם " לוחם בלתי חוקי ". השני - כי שחרורו יפגע בביטחון המדינה .

16.

הגדרת " לוחם בלתי חוקי " בסעיף 2 לחוק הכליאה מורה:

"'לוחם בלתי חוקי' - אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין, או נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל, שלא מתקיימים לגביו התנאים המקנים מעמד של שבוי מלחמה במשפט הבינלאומי ההומניטרי, כמפורט בסעיף 4 לאמנת ג'נבה השלישית מיום 12.8.49 ביחס לטיפול בשבויי מלחמה".

17.

אלה עיקרי קביעות ההלכה המנחה בפרשת פלונים, הנדרשים ליישומו של חוק הכליאה ולקיום הביקורת השיפוטית על צו כליאה:

תחולת החוק ותפיסתו הבסיסית

18.

בית המשפט בפרשת פלונים פירש את חוק הכליאה בקובעו כי החוק נועד לחול על גורמי חוץ המשתייכים לארגון טרור הפועל נגד ביטחון המדינה, וזאת להבדיל מגורמי פנים הפועלים כך, שכלפיהם ניתן להפעיל אמצעים חקיקתיים אחרים. במסגרת זו נקבע, כי חוק הכליאה חל על תושבי עזה מאז ההתנתקות של איזור זה מהשליטה הצבאית הישראלית, ואילו שאלת תחולתו על תושבי איזור יהודה ושומרון נותרה בצריך עיון.

מטרת חוק הכליאה

19.

חוק הכליאה נועד להגן על ביטחון המדינה באמצעות הרחקת מעורבים בפעילות טרור שהם גורמי חוץ ממעגל הלחימה נוכח מסוכנותם לביטחון המדינה. המסוכנות לביטחון המדינה היא תנאי מהותי בבסיס עילת הכליאה. על הפרשנות והיישום של הוראות החוק מקרינה המגמה להקטין ככל הניתן את מידת הפגיעה בזכות האדם לחירות, הנדרשת לצורך קיום תכלית הביטחון, על-מנת לעמוד בדרישת המידתיות החוקתית הנשאבת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו , ומעקרונות המשפט הבינלאומי.

התנאים לצו כליאה - "לוחם בלתי חוקי" בעל מסוכנות אישית, וחשש לפגיעה בביטחון המדינה

20.

כאמור לעיל, החוק מחייב קיומם של שני תנאים להוצאת צו כליאה: היות הכלוא "לוחם בלתי חוקי", ופגיעה בביטחון המדינה הצפויה משחרורו (סעיף 3(ב)(1) לחוק).

21.

לצורך ההגדרה של "לוחם בלתי חוקי", על-פי ההלכה המנחה, נדרשת מסוכנות אישית של הכלוא כדי לקיים הגדרה זו. מכוח סעיף 2 לחוק, המסוכנות האישית נלמדת מאחת משתי אלה: העצור עצמו נטל חלק בפעולות איבה נגד ישראל, או שהוא משתייך לכוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל. על-פי החלופה הראשונה, נדרש כי האדם נטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין, ולענין זה אין די בתרומה רחוקה או זניחה ושולית, אלא נדרש כי העצור תרם לביצוע פעילות איבה באופן העשוי להצביע על מסוכנותו האישית. אשר לחלופה השניה, במי שנמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד המדינה, אין די בקשר רופף לארגון טרור. מצד שני, אין הכרח כי אדם ייטול חלק ישיר או עקיף בפעולות הלחימה עצמן, ואפשר שזיקתו לארגון תתבטא בדרך אחרת, אשר תצדיק את הכללתו במעגל הלחימה במובן הרחב (פסקה 21 בפרשת פלונים ).

22.

התנאי השני הנדרש לצורך הקמת עילת מעצר על-פי חוק זה מחייב כי יתקיים יסוד סביר להניח כי שחרורו של הכלוא יפגע בביטחון המדינה. על-פי סעיף 5(ג) לחוק, ביטולו של צו הכליאה אפשרי רק כאשר אין בשחרור העצור כדי לפגוע בביטחון המדינה, או כאשר קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את השחרור.

טיב הראיות לביסוס עילת כליאה

23.

עוד נקבע בהלכה המנחה, כי לצורך ביסוס התנאים הנדרשים להגדרת "לוחם בלתי חוקי", יש צורך בראיות מינהליות ברורות, משכנעות ועדכניות מבחינת כמותן ואיכותן (פסקה 22 בפרשת פלונים ).

החזקות המשפטיות בסעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה

24.

החזקה בסעיף 7 לחוק הכליאה קובעת כי, לענין חוק זה, יראו אדם שנטל חלק בפעולות איבה של כוח המבצע פעולות איבה נגד ישראל, או שנמנה עם כוח כזה, כמי ששחרורו יפגע בביטחון המדינה, כל עוד לא תמו פעולות האיבה של אותו כוח נגד ישראל, וזאת כל עוד לא הוכח אחרת.

החזקה בסעיף 8 קובעת כי, קביעתו של שר הביטחון בתעודה כי כוח מסוים מבצע פעולות איבה נגד ישראל, או כי תמו או טרם תמו פעולות האיבה של אותו כוח נגד ישראל, תשמש הוכחה בכל דיון משפטי, אלא אם כן יוכח ההפך.

25.

בית המשפט בפרשת פלונים התייחס לחזקות המשפטיות שבסעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה, בהקשר לטענות שהועלו בדבר אי-חוקתיותן של חזקות אלה. הוא קבע, כי אין צורך להכריע בענין חוקתיותן של אותן חזקות, וזאת מהטעם הבא: מעמדת המדינה בפרשת פלונים עלה, כי בפועל, אין היא נזקקת להפעלת חזקה זו, שכן בדרך הכלל היא נוהגת להציג תשתית ראייתית מוכחת בדבר מסוכנותו האישית של האדם שלגביו היא מבקשת צו כליאה. עמדה זו מתייחסת הן לחזקה על-פי סעיף 7, והן לחזקה על-פי סעיף 8. לאור השיטה הנוהגת, שבה מובאות בדרך כלל ראיות לענין מסוכנות אישית של הכלוא הן במובן נטילתו חלק בפעולות איבה, והן במובן השתייכותו לכוח המבצע פעולות איבה, לא ראה בית המשפט בפרשת

פלונים צורך להכריע בסוגיות

חוקתיותן של החזקות האמורות, והיא הושארה בצריך עיון (פסקה 25 לפרשת פלונים ).

צו כליאה שאינו מוגבל בזמן

26.

תוקפו של צו כליאה על-פי חוק הכליאה אינו מוגבל מראש בזמן. הוא כפוף לביקורת שיפוטית עיתית (סעיף 5 לחוק). ביקורת זו אמורה לבחון בפעם הראשונה האם עילות הכליאה מתקיימות. בביקורות הבאות, המתבצעות אחת לשישה חודשים, על בית המשפט לבחון האם אין בשחרור הכלוא כדי לפגוע בביטחון המדינה, או האם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו (סעיף 5(ג) לחוק). הסדר זה מבטא הרחבה של האמצעים הנתונים בידי הגורם המוסמך על-פי חוק הכליאה בהשוואה לאלה הנתונים לרשות ביחסי לאנשי פנים בארץ, שעניינם נשלט על-ידי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט -1979 (השוו עע"מ 8788/03 פדרמן נ' שר הביטחון , פד"י נח(1) 176 (2003)).

27.

בית המשפט בפרשת פלונים נתן ביטוי לקושי הרב המתלווה להסדר כליאה שאינו מוגבל בזמן (פסקה 46 לפסק הדין). החשש הוא כי במציאות, שבה פעולות איבה של ארגוני טרור נמשכות זמן רב, ואין צפי למידת התמשכותן, עלולים עצורים מכוח חוק הכליאה להישאר במעצר לתקופות ארוכות של זמן. בענין זה קובע בית המשפט:

"שאלת מידתיותו של משך המעצר מכוח החוק חייבת להיבחן בכל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו הקונקרטיות... תפקידה של הביקורת השיפוטית היא לבחון האם המסוכנות הנשקפת מהעצור לביטחון המדינה מצדיקה את המשך המעצר, או שמא יש לבטל את צו הכליאה בנסיבות בהן שחרורו של העצור לא יפגע בביטחון המדינה, או כאשר קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את השחרור... בעת בחינת נחיצות המשך המעצר, על בית המשפט להתחשב, בין היתר, במשך הזמן שחלף מעת הוצאת הצו".

28.

בהתחשב בכל אלה, בית המשפט המפעיל ביקורת שיפוטית על מעצר על-פי חוק הכליאה, רשאי להגביל ולקצר את תקופת המעצר בהתחשב בטיב ובעוצמת הראיות המובאות בפניו בנוגע לסיכון הביטחוני הנשקף מהעצור, ובהתחשב בזמן שחלף מעת הוצאת הצו. באמצעות הביקורת השיפוטית, יש להבטיח כי אי-קיום מועד לפקיעת תוקף צו הכליאה מכוח החוק לא יפגע באורח בלתי מידתי בזכותו של העצור לחירות אישית, וכי עצורים מכוח החוק לא יוחזקו במעצר תקופה ארוכה מזו הנדרשת בשל שיקולי ביטחון משמעותיים.

29.

המסקנות העולות מבחינת עיקרי חוק הכליאה, על רקע ההלכה המנחה בפרשת פלונים הן:

ראשית , חוק הכליאה צולח את המבחן החוקתי. המציאות הביטחונית הקשה בישראל מצריכה נקיטת אמצעי ביטחון משמעותיים להגנה על תושבי ישראל. השגת תכלית הביטחון כרוכה בפגיעה משמעותית בחירות האישית של העצורים. מתקיים יחס סביר בין הפגיעה בחירות לבין האינטרס הציבורי, ואולם סבירותו של יחס זה מותנית בהפעלה נכונה וזהירה של האמצעים הנתונים לגורם המוסמך מכוח החוק. החוק מאפשר פגיעה משמעותית בחירותו האישית של העצור, ולכן קמה חובה להפעיל את האמצעים על-פיו לשם השגת תכליותיו תוך פגיעה מינימלית ככל הניתן בזכויות אדם.

30.

במסגרת זו, חלה חובה לבחון בחינה פרטנית מדוקדקת את שאלת התקיימותן של עילות הכליאה והמשך ההצדקה לתוקפו של צו הכליאה. אמצעי הכליאה הקיצוני, המאפשר שלילת חירותו האישית של אדם לאורך זמן רב, בצו שאינו מוגבל בזמן, מטיל חובה מיוחדת הן על הגורם המוסמך והן על בית המשפט בביקורת השיפוטית לבחון בחינה זהירה, מעת לעת, את מידת ההצדקה של המשך הכליאה, תוך הפעלת ריסון בשימוש באמצעי הכליאה והגבלתו למצבים בהם צרכי ביטחון ממשיים מחייבים זאת. האיזון הנדרש בין צרכי ביטחון ממשיים לבין השימוש באמצעי הקיצוני, המאפשר שלילת חירותו של אדם על-פי חוק הכליאה, חייב להתקיים ביישום הפרטני של החוק, כדי להבטיח את הפעלתו תוך עמידה בסטנדרטים חוקתיים בסיסיים.

31.

יש לציין, כי בתיקון לחוק הכליאה משנת 2008 הוסדרו נושאים שונים נוספים, שלא נמצאו בחוק המקורי, ובהם קיום שימוע לעצור לפני הוצאת צו כליאה, הסדר כליאה זמנית עד להוצאת הצו, דחיית פגישה עם עורך דין מטעמי פגיעה בביטחון המדינה או לצרכי שמירה על חיי אדם, קיום ביקורת שיפוטית על כך, וכן הסדרים מפורטים למצב לחימה מיוחד, ובכללם הסמכת מערכת בתי דין צבאיים להפעיל את סמכויות השיפוט על-פי חוק הכליאה במצב כזה. לתיקונים שהוכנסו בחוק אין השלכה ישירה לנושא הפרטני הנדון בהליך זה.

מן הכלל אל הפרט

32.

על רקע העקרונות האמורים, יש לבחון את הענין הפרטני שבפנינו.

33.

בית המשפט בביקורת השיפוטית הראשונה קבע כי המערער עונה להגדרת "לוחם בלתי חוקי". מיוחסות לו פעולות במסגרת "ועדות ההתנגדות" ברצועת עזה, אשר במהלכן אסף מידע שסייע להוצאה לפועל של פיגוע, שבוצע על-ידי הטמנת מטען שנועד לפגוע בטנק של צה"ל. בעקבות הפיגוע נגרמו אובדן חיים ופציעה של חיילים. בית המשפט קבע, כי החומר שהוצג בפניו מצביע על מסוכנות אישית-ספציפית

של המערער (פסקה 7 להחלטתו של השופט כרמל). הוא קבע, כי מתקיים בעניינו של המערער מבחן כפול - הן מכוח החזקה על-פי סעיף 7 לחוק, המתייחסת להשתייכותו הארגונית של המערער ל"ועדות ההתנגדות", והן על בסיס מסוכנותו האישית, עליה ניתן ללמוד מחוות הדעת והחומר הספציפי שהוגש בעניינו. החומר כולל הן התייחסות להשתייכות הארגונית של המערער, והן לפעילותו הקונקרטית בארגון. לאור קיום מסוכנות אישית זו, קבע השופט כרמל כי המערער הוא "לוחם בלתי חוקי" כמשמעותו בחוק הכליאה, וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה לאור מסוכנות זו.

34.

החלטה זו של השופט כרמל הכריעה בחוקיות הוצאת צו הכליאה. על החלטה זו לא הגיש המערער ערעור. פירוש הדבר הוא, כי חוקיות הוצאת צו הכליאה נקבעה בהחלטה חלוטה, ואין מקום לפתוח אותה מחדש היום. הנחתנו היא, אפוא, כי המערער עונה להגדרת "לוחם בלתי חוקי" על-פי החוק, וכי עם מתן צו הכליאה התקיים לגביו גם התנאי כי שחרורו יפגע בביטחון המדינה.

35.

הביקורות העיתיות שלאחר אישור תוקפו המשפטי של צו הכליאה מיועדות לבחון האם השתנו התנאים והנסיבות באופן המאפשר את שחרורו של הכלוא מכליאתו.

36.

אמת המידה לצורך הביקורת השיפוטית העיתית על הצו קבועה בסעיף 5(ג) לחוק הכליאה, ועניינה בשאלה - האם אין בשחרור הכלוא כדי לפגוע בביטחון המדינה, או האם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו מהכליאה. בית המשפט קמא (השופט עדיאל) בחן את חומר הראיות כולו, הן הגלוי והן הסמוי, והגיע למסקנה כי גם כיום, וחרף חלוף הזמן, עולה מסוכנותו האישית של המערער מתוך הנתונים הקיימים. מסוכנות זו נובעת ממעורבותו בפיגוע, ומחברותו הפעילה ב"ועדות ההתנגדות" בעזה נוכח אופי פעילותן, ולאור החשש כי אם יחזור לשטח, הוא יחבור שוב לפעילים בארגון, וייטול חלק פעיל בפעולות טרור שהם מתכננים ומבצעים. בית המשפט קמא נזקק גם לחזקה על-פי סעיף 7 לחוק בענין פגיעה בביטחון המדינה, אולם אין הכרח בענייננו לעשות שימוש בחזקה זו, מן הטעמים שיובהרו.

37.

עיינתי בחומר הגלוי והסמוי שהובא לפני. התרשמתי מהנתונים הכלולים בו לפיהם המערער נטל חלק באופן אישי בפעולות איבה נגד המדינה, וכי הוא נימנה על כוח המבצע פעולות איבה נגד ישראל. לפיכך, הוא עונה להגדרת "לוחם בלתי חוקי" על-פי שתי החלופות של הגדרה זו על-פי החוק. פעולות האיבה שהמערער נטל בהן חלק בוצעו אמנם בשנת 2002 בקשר עם פיגוע שכוון כנגד חיילי צה"ל, אולם גם לאחר מכן המשיך המערער בפעילותו בארגון "ועדות ההתנגדות", שהינו ארגון שמטרתו לבצע פעולות איבה נגד ישראל.

38.

על-פי החומר הגלוי (חוות דעת בלמ"ס מ-17.1.08), קיימים נתונים המצביעים על היות המערער פעיל בארגון "ועדות ההתנגדות". מדובר בארגון המסתייע על-ידי תנועות החמאס והחיזבאללה במימון ובאמל"ח. הארגון מעורב במעשי טרור, ובהם אירוע חטיפת החייל גלעד שליט, שבמסגרתו גם נהרגו ונפצעו חיילים ישראליים. כן מעורב הארגון בירי רקטות לעבר ישראל, פיגועי תופת כלפי טנקים, ועוד. מחומר מודיעין עולה, כי המערער חבר, עובר למעצרו, בחוליה צבאית המונה מספר פעילים. קיימים נתונים המשייכים את המערער לקבוצה המהווה החוליה המבצעית של הארגון. בחומר הסמוי קיימים נתונים עדכניים נוספים ביחס למעורבותו של המערער בארגון, וביחס לאופי פעילותו של הארגון, המחזקים את המסקנה כי שחרורו בעת זו עלול לפגוע בביטחון המדינה. לכל אלה מצטרף מידע על מעורבותו של המערער בפיגוע הטנק של צה"ל בספטמבר 2002, שבו נפגעו חיילי צה"ל.

39.

השילוב שבין מעורבותו של המערער באירוע הפיגוע של הטנק לבין המשך פעילותו בארגון, עונה על אמות המידה הנדרשות להגדרת "לוחם בלתי חוקי"; על רקע עיון בחוות הדעת (הגלויה והחסויה) וכן בכל החומר הנילווה, אינני רואה מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא, לפיה לא נתקיים התנאי לפיו "אין בשחרור [המערער] כדי לפגוע בביטחון המדינה", הנדרש לצורך שחרור העצור כאמור בסעיף 5(ג) לחוק. כן לא הובאו טעמים מיוחדים כלשהם המצדיקים את שחרור המערער על-פי אותה הוראה.

40.

ב"כ המערער העלה, כזכור, טענות לענין חוקתיות החזקות על-פי סעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה, שהושארה בצריך עיון בפרשת פלונים . אין צורך להיזקק לטענות אלה, מאחר שקיים חומר ראיות פרטני בעניינו של המערער, המייתר את הפעלתן של חזקות אלה.

41.

נכון לעת זו, אין להתערב בהמשך תוקפו של צו הכליאה שהוצא בעניינו של המערער. ראוי, עם זאת, לבחון בחינה מחודשת את ההצדקה להמשך הכליאה ככל שחולף הזמן, בהתייחס למסוכנותו האישית של המערער ולנסיבות המשתנות בשטח, תוך מתן משקל ראוי לדרישת המידתיות בהפעלת חוק הכליאה, וביישומו הלכה למעשה.

הערעור נדחה.