עמ"מ 2504/15 סמיר אבראהים נג'אר נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטתו מיום 11.3.2015 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ואגו ), בגדרה אישר בית המשפט את הארכת מעצרו של המערער במסגרת ביקורת שיפוטית עיתית ראשונה, לפי סעיף 5(ג) של חוק כליאתם של לוחמים בלתי-חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק ).

1.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטתו של כבוד השופט א' שהם מיום 30.10.2014, במסגרתה דחה ערר על החלטה קודמת של בית משפט קמא, שאישרה את הוראת הכליאה של המערער בהתאם לסעיף 3(ב)(1) לחוק (עמ"מ 6594/14). לכן לא אאריך בדברים, ואומר בתמצית כי המערער, יליד 1969, תושב העיר חאן יונס ברצועת עזה, נעצר בביתו ביום 25.7.2014 במהלך מבצע "צוק איתן". ראוי לציין כי כיום המשיב הוא הכלוא היחיד מכוח החוק, בעוד שלגבי אחרים שנתפסו במהלך מבצע "צוק איתן" ננקטו הליכים במסלול הפלילי.

2.

מחוות הדעת הגלויה עולה, כי המערער הוא מומחה בתחום החבלה, חומרי הנפץ וזיהוי פלילי, ועל פי המידע המודיעיני בעניינו הוא פעיל חמאס הקשור לפעילי טרור.

מנגד, טוען המערער כי הוא משרת כראש מחלקה במשטרת חמאס בתחום חומרי נפץ וזיהוי פלילי, ואף עבר קורס בחו"ל בנושאים אלה, אך אין לו קשר לפעילות החמאס כנגד ישראל.

3.

בהחלטתו הנ"ל של כבוד השופט שהם, נקבע כי המערער הוא אכן "לוחם בלתי חוקי" כהגדרתו בחלופה השניה בסעיף 2 לחוק הקובע כלהלן:

"לו חם בלתי חוקי" - אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין,

או נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל (הדגשה הוספה – י"ע ) שלא מתקיימים לגביו התנאים המקנים מעמד של שבוי מלחמה במשפט הבין-לאומי ההומניטרי, כמפורט בסעיף 4 לאמנת ג'נבה השלישית מיום 12 באוגוסט 1949 ביחס לטיפול בשבויי מלחמה;

וכך נאמר בהחלטת השופט שהם:

"דומה כי אין ניתן לחלוק על כי המערער עונה על החלופה השניה בהגדרת " לוחם בלתי חוקי ". המערער שימש כראש מחלקה במשטרת החמאס, והוא בעל ידע והכשרה בתחום החבלה והזיהוי הפלילי. מהחומר שהוצג בפניי עולה כי היה למערער קשר הדוק עם פעילים צבאיים של ארגון החמאס, ולפיכך יש לראות את המערער כמשתייך לכוח המבצע פעולות איבה נגד ישראל – הוא ארגון החמאס" (שם, פסקה 8).

משנקבע כי המערער הוא בגדר "לוחם בלתי חוקי", אין צורך להידרש מחדש לשאלה זו במסגרת ההליך דכאן: "לאחר שקביעה זו הפכה חלוטה הרי שאושרה חוקיותו של צו הכליאה ואין לשוב ולבחון חוקיות זו. בשלב זה של ביקורת שיפוטית יש לבחון האם אין בשחרור הכלוא כדי לפגוע בביטחון המדינה ומנגד האם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו מהמעצר" (עמ"מ 3801/09 סעיד נ' מדינת ישראל , בפסקה 10 (15.7.2009); ע"פ 7446/08 סעיד נ' מדינת ישראל בפסקה 34 (7.11.2008); עמ"מ 2595/09 ד"ר חמדאן עבדאללה שחאדה נ' מדינת ישראל בפסקה כ"ד (1.4.2009); עמ"מ 886/10 ואאל מאג'ד עבדאללה נ' מדינת ישראל בפסקה 10 (2.3.2010)). משכך, ובמסגרת הביקורת השיפוטית העיתית, על בית המשפט לבחון את עניינו של המערער באספקלריה של סעיף 5(ג) לחוק, הקובע כלהלן:

אחת לשישה חודשים מיום הוצאת הצו לפי סעיף 3(ב)(1) יובא הכלוא לפני שופט של בית המשפט המחוזי; מצא בית המשפט כי אין בשחרורו כדי לפגוע בביטחון המדינה או כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו (ההדגשה הוספה – י"ע ), יבטל את צו הכליאה.

ב מקרה שבפנינו לא נטען לטעמים מיוחדים המצדיקים את שחרור המערער, ועל כן נתמקד בשאלה אם יש בשחרורו כדי לפגוע בביטחון המדינה.

4.

על תכליתו, תחולתו וחוקיותו של החוק עמד בית משפט זה בהרחבה

בפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש בע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל (11.6.08) (להלן: עניין פלוני )) ואיני רואה לחזור על הדברים. ככלל, במסגרת הפעלת הביקורת השיפוטית בית המשפט בוחן את הראיות המנהליות שעליהן מבוסס הצו ואם יש בהן כדי להצדיק "מבחינת כמותן, איכותן ומידת העדכניות שלהן את הכליאה או את המשך הכליאה, לפי העניין" (עמ"מ 1510/09 עתאמנה נ' מדינת ישראל בפסקה 8 (2.4.2009); עוד ראו, בין היתר, עמ"מ 6961/09 פלוני נ' מדינת ישראל (14.9.2009); עמ"מ 8684/10 פלוני נ' מדינת ישראל (29.12.2010)).

5.

במאמר מוסגר אפנה לסעיף 7 לחוק הקובע את החזקה הבאה:

"ל ענין חוק זה, יראו אדם שנמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל או שנטל חלק בפעולות איבה של כוח כאמור, בין במישרין ובין בעקיפין, כמי ששחרורו יפגע בביטחון המדינה כל עוד לא תמו פעולות האיבה של אותו כוח נגד מדינת ישראל, וזאת כל עוד לא הוכח אחרת".

א לא שאיני נדרש לחזקה זו, וגם המשיב לא ביקש להסתמך עליה, לאור האמור בעניין פלוני, שם השאיר בית המשפט בצריך עיון את חוקיותה של חזקה זו, לאור עמדתה של המדינה כי ממילא יש בדעתה להציג תשתית ראייתית בדבר מסוכנותו האישית של כל אדם לגביו מופעל החוק (עניין פלונים , פסקאות 24, 25).

6.

המערער טען כי המדינה מנצלת את החוק ככלי ענישה כלפי המערער, לאור סברתה כי לא שיתף פעולה בחקירתו. כן טען המערער, כי ראוי לקצר את התקופה של 6 חודשים, וכי בית משפט קמא התלבט לגבי הצו וגילה ספקנות לגבי החומר שהוצג בפניו.

אקדים ואומר, כי אני קורא את החלטת בית משפט קמא באופן אחר מזה של המערער ומההחלטה עולה כי בית משפט קמא אישר את שיקול הדעת של גורמי הבטחון ללא הסתייגות. אף לא התרשמתי כי יש ממש בטענה שהמערער "נענש" בגין אי שיתוף פעולה עם גורמי החקירה.

7.

לאחר חלקו הראשון של הדיון, נערך דיון בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד. אין חולק שהמערער בעל ידע והכשרה בתחום החבלה ועוסק בכך במסגרת המשטרה בעזה, כך ש"חזית המחלוקת" בענייננו היא בשאלה אם ועד כמה העמיד המערער, או עלול להעמיד, את יכולותיו בתחום החבלה וחומרי הנפץ, כמי שמשרת במנגנון המשטרתי, גם לטובת הזרוע הצבאית של ארגן החמאס.

לאחר שיח ושיג עם גורמי הבטחון, ולאחר שהוצג בפני החומר הסודי, ומשאיני נדרש לבחון שוב את סיווגו של המערער כלוחם בלתי חוקי, נחה דעתי כי לעת הזו יש מקום לאשר את הארכת מעצרו של המערער, מן הטעם שהחזרתו לרצועת עזה תאפשר לו לסייע לחמאס בתחום החבלה וחומרי הנפץ, ונוכח קשריו עם פעילים צבאיים של הארגון. מכאן כי יש בשחרורו של המערער כדי לפגוע בביטחון המדינה. עמד על כך השופט שהם בהחלטתו הנ"ל:

"בחלוף תקופה קצרה מאז סיומו של מבצע " צוק איתן " וכאשר אין לדעת עד כמה ממשי החשש לחידוש הלחימה בעתיד הקרוב, שחרורו של המערער לביתו עלול, בשלב הנוכחי, לסכן את בטחון המדינה. ...מובן, כי ככל שיחול שינוי מהותי בנסיבות הבטחוניות, כי אז יהיה מקום לחזור ולשקול את הצורך בהמשך כליאתו של המערער, אף מבלי להמתין לביקורת השיפוטית הבאה".

8.

אשר על כן, הערעור נדחה.