עמ"מ 6961/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערעור שהוגש לפי סעיף 5(ד) ל חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב-2002 (להלן: החוק ), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופט ד"ר ע' מודריק ) מתאריך 4.8.2009, בגדרה נקבע כי צו הכליאה שהוצא כנגד המערער בתאריך 1.2.2009 יעמוד בעינו.

2.

המערער, תושב עזה, נעצר בישראל בתאריך 6.2.2008, לאחר שהסתנן לישראל דרך סיני. כנגד המערער הוגש כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הסתננות לאחר גירוש, התפרצות לבית מגורים וגניבה. במסגרת הסדר טיעון, הודה המערער בעובדות כתב אישום מתוקן, והורשע בתאריך 4.11.2008 בעבירת הסתננות בלבד. על המערער הוטלו 13 חודשי מאסר בפועל, ו-15 חודשי מאסר על תנאי. עונש המאסר בפועל אמור היה להסתיים בתאריך 5.2.2009, לאחר ניכוי מנהלי.

3.

בתאריך 1.2.2009, מספר ימים לפני תום ריצוי מאסרו בפועל, הורה האלוף (במיל') יפתח רון-טל (לו הואצלה סמכותו של הרמטכ"ל בעניין זה על פי החוק) על כליאתו לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק, בקובעו כי בהתבסס על מידע מודיעיני שהוצג בפניו, קיים יסוד סביר להניח כי המערער הינו לוחם בלתי חוקי כמשמעו בחוק, וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה.

4.

המערער הובא בתאריך 8.3.2009 בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לצורך קיומה של ביקורת שיפוטית ראשונה על צו הכליאה, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק. בהחלטה מתאריך 31.3.2009 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד, על סמך החומר שהוצג בפניו במעמד צו אחד, כי המערער משתייך לארגון החמאס, ביצע פעילות רבה של תכנון פיגועים בישראל, וכי שחרורו עלול לסכן את ביטחון המדינה. בנסיבות אלה קבע בית המשפט, כי צו הכליאה הוצא כדין. ערעור שהוגש על החלטה זו לבית משפט זה נדחה (עמ"ם 3410/09 מפי חברתי, השופטת מ' נאור , החלטה מיום 28.4.09). בהחלטה זו נקבע כי קיימות ראיות בעלות עוצמה, המצטלבות היטב זו בזו, לכך שהמערער הינו לוחם בלתי חוקי, המשתייך לארגון החמאס, ובמסגרת הארגון היה פעיל ביחס לפיגועים שונים.

5.

בתאריך 4.8.2009 הובא המערער בשנית בפני בית המשפט הנכבד קמא, לצורך קיומה של ביקורת בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק. בהחלטה מתאריך 4.8.2009, קבע בית המשפט, לאחר שהוצג בפני בית המשפט חומר מודיעיני עדכני, כי צו הכליאה יעמוד בעינו, נוכח המידע לפיו המסגרת שעימה היה המערער קשור בעבר פעילה גם לעת הזאת, ועל כן קיים סיכון ממשי, שלא קהה עם חלוף הזמן, כי אם ישוחרר, יחזור לפעילות שקדמה למעצרו.

6.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, במסגרתו טוען המערער כי לא מתקיימת בו ההגדרה של לוחם בלתי חוקי. נטען, כי אף שהמערער הורשע בעבירת הסתננות, שהיא באופייה עבירה ביטחונית, ולמרות שעל פי חוות הדעת של השב"כ המערער הסתנן לישראל לצורך ביצוע פעילות ביטחונית באכוונת החמאס, המערער הוחזק לאורך תקופת מאסרו באגף הפלילי הרגיל, ולא באגף הביטחוני, תוך שניתנה לו גישה חופשית לטלפונים ציבוריים ואופשרה השתלבותו בעבודה. לטענתו, הדבר מחזק את גרסתו לפיה המניע להסתננותו היה כלכלי, ומצטרף לחולשת הראיות הקיימות נגדו. נוכח כל זאת, עותר המערער לביטול צו הכליאה שהוצא כנגדו. בדיון שנערך בפני במעמד הצדדים, הוסיף וטען ב"כ המערער כי לשיטתו בעת עריכת הביקורת השיפוטית יש להתחשב בעובדה שהמערער נאסר זמן רב לפני שהוצא נגדו הצו ולפיכך הוא כלוא מזה חודשים רבים.

7.

בתגובתה טוענת המדינה, כי שאלת הגדרתו של המערער כלוחם בלתי חוקי הוכרעה כבר בעבר על ידי בית משפט זה (ב-עמ"מ 3410/09) ואין להידרש לכך בשנית. עוד נטען, כי בעניינו של המערער קיים מידע מודיעיני רב, ממנו עולה כי הוא משתייך לארגון החמאס, וכי במסגרת השתייכותו לארגון היה מעורב במעשי חבלה שונים בהיקף לא מבוטל. בנוסף, קיים מידע עדכני המצביע על סיכון ממשי לחזרתו של המערער לפעילות זו עם שחרורו. המידע ביחס למערער הוצג לבית המשפט הנכבד קמא הן במסגרת הביקורת השיפוטית הראשונה והן במסגרת הביקורת השיפוטית השניה, ויש בו כדי להצדיק את המשך החזקתו של המערער במעצר מכוח החוק. על כן נטען, כי אין עילה להתערבות בקביעותיו של בית משפט קמא הנכבד. באשר לטענה בדבר היותו של המערער אסיר פלילי קודם להוצאת הצו, הסביר ב"כ המדינה כי בעת מאסרו היה מידע מסוים בידי המדינה ובשלבים מאוחרים יותר התווסף מידע נוסף, ואין המערער יכול להיבנות מכך שקודם להוצאת הצו סווג רק כאסיר פלילי.

8.

לאחר עיון בערעור על נספחיו ובתגובה מטעם המשיבה וכן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ולאחר שבהסכמת בא-כוח המערער עיינתי בחומר החסוי ושמעתי, במעמד צד אחד, את הסברי המשיבה לגביו, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות , מן הטעמים שאפרט להלן.

9.

כאמור לעיל, טענתו העיקרית של המערער היא כי הוא איננו נכנס בגדר הגדרת "לוחם בלתי חוקי". על פי סעיף 2 לחוק, לוחם בלתי חוקי הוא:

"אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין, או נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל שלא מתקיימים לגביו התנאים המקנים מעמד של שבוי מלחמה במשפט הבין-לאומי ההומניטארי..."

בית משפט זה קבע כי יש לפרש הגדרה זו של לוחם בלתי חוקי "בשים לב לתכליתו הביטחונית של החוק, ובהתאם לעקרונות החוקתיים ולדין הבינלאומי ההומניטארי... המחייבים הוכחתה של מסוכנות אינדיבידואלית כעילה למעצר מנהלי" (ראו: ע"פ 6659/06

עיאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2008), פיסקה 21; עיינו עוד: עמ"ם 2595/09 סופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.4.2009); עמ"ם 1510/09 עתאמנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2009)).

במקרה שלפנינו, בית המשפט המחוזי ובית משפט זה כבר קבעו בעבר כי המערער נכנס בגדר ההגדרה האמורה של לוחם בלתי חוקי, כדבריה של חברתי, השופטת מ' נאור : "המערער משתייך לארגון החמאס, שהוא כוח לוחם ועל כן המערער הוא לוחם בלתי חוקי" (עמ"מ 3410/09 הנ"ל, סעיף 9). גם אני סבור, לאחר עיון בחומר החסוי שהועבר לעיוני, כי קיימת תשתית ראייתית הקושרת את המערער לפעילות הקשורה לארגון החמאס ולזיקתו לפיגועים הקשורים בארגון זה, וזאת מעבר ובנוסף לפעילותו הפלילית ולהסתננותו לצרכים פליליים, שאותם, כאמור, אין הוא מכחיש. המדובר בראיות מינהליות ברורות ומשכנעות המוכיחות את טענת המדינה ולפיה המערער הוא לוחם בלתי חוקי. תשתית זו מבססת גם את המסוכנות הנשקפת מן המערער, המחייבת את המשך מעצרו מכוח החוק.

10.

באשר לטענת המערער ולפיה יש להתחשב בתקופת מאסרו הקודמת, הרי שאין שיקול זה גובר על המסוכנות הנשקפת מן המערער, המחייבת את המשך מעצרו. עם זאת אוסיף ואעיר כי ייתכן שבשלבים מאוחרים יותר תשתנה נקודת האיזון ביחס להמשך מעצרו של המערער. אולם, בשלב זה ובשים לב לתשתית הראייתית החסויה העדכנית בעניינו – אינני סבור כי יש בכך שיקול מכריע המצדיק התערבות בצו הכליאה, לעת הזו.

11.

משטענתו העיקרית של המערער ולפיה אין הוא לוחם בלתי חוקי נסתרה, ומשלא מצאתי כל פגם המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, אני מורה על דחיית הערעור.