עמ"מ 9257/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער הינו תושב עזה, אשר נעצר לחקירה על ידי כוחות הביטחון ביום 21.11.2003. בתום החקירה, הוגש נגדו לבית המשפט הצבאי באזור חבל עזה, כתב אישום שבו יוחסו לו 13 אישומים שונים בדבר פעילות בזרוע הצבאית של ארגון החמאס. הצדדים בתיק הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן, כך שחלק מן האישומים שנכללו בו יימחקו; המערער יודה ביתר האישומים; והתביעה תעתור להטיל עליו עונש של 6 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס כספי בגובה 10,000 ש"ח. בית המשפט אישר את הסדר הטיעון וגזר על המערער את העונשים שנכללו בו, לרבות 3 שנות מאסר מותנות מיום שחרורו. במסגרת פסק הדין הורשע המערער, בין היתר, בעבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת; קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה; ועיסוק בציוד מלחמתי.

2.

המערער היה אמור לסיים את ריצוי עונשו ולהשתחרר ממאסר ביום 21.8.2009, לאחר ניכוי מינהלי, ואולם ביום 18.8.2009 הוצא נגדו צו כליאה לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: צו הכליאה ו החוק או חוק לוחמים בלתי חוקיים , בהתאמה). עניינו של המערער הובא בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב לשם קיום ביקורת שיפוטית על הצו בהתאם לסעיף 5 לחוק. בית המשפט המחוזי אישר את הצו, בקובעו כי אף שברגיל ישוחרר נאשם בתום ריצוי העונש שנגזר עליו, יש לבחון את הסיכון הנשקף ממנו בעתיד, בגדר הפעלת הסמכות לפי החוק. בהמשך ההחלטה צוין כי בחלק הסודי של חוות-דעת שירותי הביטחון שהוגשה לבית המשפט "מפורט מידע על פעילות ה[מערער] בעת היותו בכלא, והתמונה המצטיירת היא שהוא היה פעיל בחמאס, עד שנעצר, אולם ממשיך להיות פעיל בחמאס הן מבחינת הקשרים שלו, הן מבחינת דעותיו והן מבחינת כוונתיו לעתיד שמגבשים חשש סביר שכאשר ישוחרר יחזור שוב לפעילות בארגון החמאס ע"מ לפגוע במדינת ישראל ותושביה". בגין כל האמור, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי היה יסוד סביר להוצאת צו הכליאה וכי יש להותירו על כנו.

על החלטה זו הוגש, כאמור, ערעור זה שבפניי.

3.

במסגרת הערעור, טוען המערער כי יש לבחון את סוגיית המשך כליאתו על רקע פרק הזמן הכולל שבו הוא מצוי במעצר, העומד בנקודת הזמן הנוכחית על כשש שנים. לדידו, חלוף הזמן מהווה שיקול מרכזי בהחלטה האם יש מקום לאשר מעצר מינהלי, ויש בו כדי להשליך באופן ישיר על מידתיות צו הכליאה. כן גורס המערער כי בחלוף זמן משמעותי כדוגמת זה שבו מצוי הוא מאחורי סורג ובריח, משתנה מיקומה של נקודת האיזון, מורם רף הראיות המינהליות הנדרש לצורך מעצר, והמטוטלת נעה לעבר שחרור ממעצר. לבסוף גורס המערער כי במהלך 6 שנות מאסרו נותקו מרבית קשריו עם פעילי החמאס, הן נוכח חילופי הגברי בארגון, והן בשל השינויים שחלו מאז תכנית ההתנתקות, ומכאן שהמסוכנות שיוחסו לו בעבר התמסמסה כליל.

4.

המדינה מצדה טוענת כי המידע שהצטבר בעניינו של המערער, המתבסס על חומר מודיעיני חסוי, הינו רב, ויש בו כדי להצדיק את המשך החזקתו במעצר מכוח החוק. מידע זה, מציינת המדינה, הוצג בפני בית המשפט קמא על-ידי מומחה מטעם השב"כ, אשר נחקר על-ידי בא כוח המערער בשלל סוגיות. לאחר בחינת מכלול הראיות מצא בית המשפט כי בעניינו של המערער קיימת מסוכנות אישית המצדיקה את המשך החזקתו במעצר. את דבריה חותמת המדינה בטענה כי במצב הדברים שנוצר, לאחר שמוצה ההליך הפלילי, ובהתקיים התנאים הקבועים בחוק ובראשם מסוכנותו הברורה של המערער, לא נפל פגם בהוצאת צו הכליאה על-פי החוק חרף כך שהמערער סיים זה עתה מכבר לרצות עונש מאסר.

בהתאם לסעיף 5(ה) לחוק ובהסכמת בא-כוח המערער, הובא בפניי על ידי נציגי המדינה, במעמד צד אחד, החומר החסוי הנוגע למערער. במהלך הדיון, עמדו נציגי השב"כ על מהותו של החומר, ביארו את הטעון ביאור והשיבו על שאלות בית המשפט. על רקע זה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי היא כי אין מקום להיעתר לערעור.

5.

התכלית המרכזית שעומדת ביסודו של חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים הינה נטרולם של פעילי טרור מאפשרות להוסיף ולסכן חיי אזרחים תמימים ומניעתם מלשוב למעגל האלימות והלחימה

(ראו ע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל , סעיף 18 (לא פורסם, 11.6.08)). נוכח הפגיעה

בחירותם של אלו שיוכרזו לוחמים בלתי חוקיים, אשר עלולים להיעצר לתקופות ממושכות בלא שהורשעו בדין (הגם שהמעצר נתון לפיקוח שיפוטי), נפסק כי הוצאתו של צו כליאה מותנית במסוכנות אינדיבידואלית שתוכח בראיות ברורות ומשכנעות (עמ"מ 9256/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.11.09)). עוד נקבע, כי בדומה למעצר מינהלי לפי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 ותחיקת הביטחון, גם מעצר מכוח החוק נעשה מטעמים מניעתיים. המעצר במקרה כזה אינו מבקש להעניש על מעשים שכבר בוצעו או ליצור הרתעה כללית מפני ביצועם של מעשים דומים, אלא אך למנוע את המסוכנות הקונקרטית הנשקפת מהתנהגותו וממעשיו של העצור לביטחון המדינה (ע"פ 6659/06 הנ"ל, סעיף 18).

עניינו, איפוא, בבחינה הצופה פני עתיד, המבקשת לסכל סכנה עתידית ולא להעניש על פעולות שבוצעו בעבר. מסיבה זו, אף נקבע כתנאי להכרזתו של אדם כלוחם בלתי חוקי כי מתקיים יסוד סביר להניח כי שחרורו יפגע בביטחון המדינה (סעיף 3(א) לחוק).

ניתן ללמוד על סיכונים עתידיים, בין היתר, גם ממידע קונקרטי בדבר פעולותיו של העצור בעבר (עניין פלוני לעיל, סעיף 22; בג"ץ 11026/05

פלוני נ' מפקד כוחות צה"ל (לא פורסם, 22.12.05)). הדגש הינו על הצפי בדבר התנהגותו העתידית של העצור, וההתבוננות על מעשיו של העצור בעבר, מטרתה רק לספק אינדיקציה וכלי עזר שיקל על הערכה של פעילות עתידית. לפיכך, לא בכדי נקבע בע"פ 6659/06 שלעיל, כי לשם מעצר ארוך-טווח מכוח החוק, קיים צורך בראיות מינהליות מספקות ואין די בראיה יחידה בדבר פעילות חד-פעמית שבוצעה בעבר הרחוק (שם, סעיף 22).

6.

לעתים מחייבת התכלית המניעתית ליתן צו מכוח החוק גם לאחר שהעצור סיים לרצות עונש שנגזר עליו בהליך פלילי. עמדה על כך הנשיאה ביניש בע"פ 6659/06 הנ"ל בציינה כי-

"יתכנו מקרים אחרים בהם אדם הועמד לדין פלילי ואף הורשע וריצה את עונשו, אולם אין בכך כדי ליתן מענה מספק למניעת הסיכון הנשקף ממנו לביטחון המדינה בנסיבות בהן לאחר ריצוי העונש עשוי אותו אדם לשוב ולהוות סכנה ביטחונית. מאחר והעמדה לדין פלילי ומעצר מינהלי הינם הליכים שונים מבחינת מהותם ותכליתם, אין בהם כדי לשלול זה את זה אף כי לגישתי, נדרשים שיקולי ביטחון משמעותיים ומיוחדים בעוצמתם כדי להצדיק שימוש בשני סוגי ההליכים ביחס לאותו אדם" (פסקה 47).

בית משפט זה נזקק לאחרונה פעם נוספת לקטגוריה מעין זו, במקרה בו ניתן צו מכוח החוק נגד פלוני שסיים לרצות עונש של חמש וחצי שנות מאסר. וכך נפסק (מפי השופטת ע' ארבל)-

"ערה אני לקושי הקיים במצב בו מופעל החוק נגד אדם אשר ריצה את מלוא עונשו. יחד עם זאת, כפי שהובהר לי, עצם השימוש בחוק הוא מצומצם ביותר. בנוסף, בית משפט זה לא שלל את האפשרות כי יהיו מקרים בהם אדם הועמד לדין פלילי ואף הורשע וריצה את עונשו, אך אין בכך כדי ליתן מענה מספק למניעת הסיכון הנשקף ממנו לביטחון המדינה, שאז יידרש שימוש בצו כליאה לפי החוק. בעניין פלונים ציין בית המשפט כי במצב זה יידרשו שיקולי ביטחון משמעותיים ומיוחדים בעוצמתם כדי להצדיק שימוש בשני סוגי ההליכים – הפלילי – וזה מכוח החוק - ביחס לאותו אדם ..... לטעמי, שיקולי ביטחון כבדי משקל שכאלה מתקיימים במקרה זה ואיזונם נעשה על דרך של קיצור התקופה שעד לביקורת השיפוטית הבאה בה ייבחן עניינו של המערער שוב, ככל שיוחלט לחדש את צו הכליאה בעניינו".

יישומם של כללים אלה על המקרה שלפנינו מביא, כאמור, למסקנה כי מן הדין לאשר את צו הכליאה נגד המערער. אכן, כפי שנפסק, מעצרו של אדם לאחר שסיים לרצות תקופת מאסר ממושכת לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא כאשר קיימים שיקולי בטחון המצדיקים זאת. בחלוף זמן ממושך שבו ריצה פלוני עונש מאסר, יש מקום לבחון מחדש האם המסוכנות שיוחסה לו על בסיס מעשים שביצע עובר למאסרו עומדת בעינה, והאם לא השתנתה נקודת האיזון בין השיקולים השונים.

בצד המעשים שבהם הורשע, יש לשקול – בין היתר - את המידע החסוי הקיים בעניינו (שמטבע הדברים לא הוצג בהליך הפלילי ואינו מתייחס בהכרח לעבירות בהן הורשע), המידע שהתווסף במהלך מאסרו וחומרת הפעילות בה היה מעורב. שקילת מכלול הנתונים תאפשר הערכת סיכון עדכנית. על יסוד התשתית הנורמטיבית האמורה, בחנתי את המידע החסוי שהוצג בפניי. שקלתי את מכלול הנתונים המתייחסים לפעילות המערער, הן בעבר (בין המעשים בגינם הורשע ובין מידע מודיעיני המצביע על דפוסי פעולתו אשר לא הוצג בהליך הפלילי), הן לפעילותו בעת שהייתו בכלא, שעליה עמד גם בית המשפט המחוזי ("היה פעיל חמאס, עד שנעצר, אולם ממשיך להיות פעיל בחמאס הן מבחינת הקשרים שלו, הן מבחינת דעותיו והן מבחינת כוונתו בעתיד"). מכלול הנתונים מצביע על מסוכנות עתידית לביצוע פעולות שיפגעו במדינת ישראל ובתושביה אם ישוחרר המערער. המסוכנות העתידית שמבסס החומר החסוי, נסמכת על ראיות מנהליות ברורות ומשכנעות. אשר על-כן, אין מנוס גם בנקודת הזמן הנוכחי מלאשר את המשך מעצרו של המערער (ראו לעניין זה גם עמ"מ 6343/09 שלעיל; עמ"מ 6961/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.9.09) .

אציין בשולי הדברים, כי גם המשיב מודע למשמעותה הפוגענית של הפעלת הסמכות לפי החוק, וכפי שנמסר על ידי נציגיו, זו מופעלת במשורה, ורק כאשר אין מנוס מכך (והנתונים המספריים שצוינו אכן מצביעים על כך), וגם זאת בנתון לבקרות פנימיות, לרבות זו של פרקליטות המדינה (בנפרד מאלה הסטטוטוריות). רשמתי לפני את הבהרת נציגי המדינה, כי עניינו של המערער ייבחן מדי 30 יום, כל עוד מוחזק הוא במעצר מכוח החוק.

בנתון להערותי אלה, דין הערעור להידחות.