עמ"מ 9256/09פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט צ' גורפינקל) אשר אישר את צו הכליאה שהוצא נגד המערער על-פי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב-2002 (להלן: החוק ).

1.

המערער, תושב רצועת עזה בן 22, היה קודם למעצרו, כך לפי דבריו, כדורגלן בנבחרת הכדורגל הפלסטינית. המערער הגיש בקשה לקבלת היתר יציאה מעזה וכניסה לאזור הגדה המערבית כדי שיוכל ליטול חלק באימוני הנבחרת ובהמשך לטוס לסין על מנת להשתתף במשחקי כדורגל הנערכים במדינה. ביום 22.7.09 קיבל המערער הודעה כי עליו להתייצב במחסום ארז, לדבריו, על מנת שתתאפשר יציאתו לגדה. עם הגעתו למחסום, נעצר המערער והועבר לחקירת גורמי הביטחון הישראליים. בחלוף כחודש שבמהלכו נחקר המערער, הוצא נגדו צו כליאה לפי החוק. לאחר הוצאת הצו, הובא עניינו של המערער לביקורת שיפוטית לפי סעיף 5 לחוק. בית המשפט המחוזי אישר כאמור את צו הכליאה, בקובעו כי הוכח שהמערער הינו פעיל בארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (להלן:

הגא"פ ), כי הוא בעל הכשרה צבאית וכי שחרורו עלול להחזירו לפעילות עוינת נגד ישראל. במסגרת ההחלטה, נדחתה טענתו של המערער כי מעצרו נעשה על רקע טעות בזיהוי, ונקבע כי ההחלטה לעצרו לא נבעה מהחשדות שעלו נגד אדם בעל שם דומה, אלא מחקירתו שלו, שבה קשר עצמו העורר לפעילות בארגון וממידע נוסף שהוצלב עמה. לפי קביעת בית המשפט, פעילותו של העורר בגא"פ אינה פעילות ערטילאית או תיאורטית, אלא פעילות ממשית הכוללת הן מעשים שבוצעו בעבר, הן כוונה לביצוע מעשים בעתיד.

על החלטה זו הוגש, כאמור, ערעור זה שבפניי.

2.

במסגרת הערעור, טוען המערער כי יוחסה לו פעילות בגא"פ אך מחמת טעות בזיהוי, שנבעה מכך שהוא נושא בשם זהה לזה של אדם שלו מייחסת המדינה מעורבות בארגון זה. לדבריו, בניגוד לאותו פעיל, הוא עצמו לא נעצר על-ידי ארגון החמאס ביום 9.9.07, ואף שאמנם הובא בעבר לחקירה בחמאס, היה זה בתאריך אחר ועל רקע שונה. לטענת המערער, הדברים שאמר שעל בסיסם קשרה אותו המדינה לפעילות בגא"פ, נאמרו באוזניהם של מדובבים שהתחזו לנציגים בכירים של האסירים הפלסטינים בכלא, והם נאמרו אך בשל רצונו לרצותם ובלא שהיה להם כל בסיס של אמת.

3.

המדינה עמדה על ההליך הסדור שנוהל בעניינו של המערער והדגישה כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות בתשתית רחבה של חומר חסוי שהוצגה לו. החומר החסוי הוצג לי על ידי נציגי המדינה במעמד צד אחד, בגדר ס' 5(ה) לחוק ובהסכמת בא כוח המערער. נציגי שירות הביטחון הכללי מסרו הבהרות לחומר החסוי שהוצג, וענו לשאלות בית המשפט. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועל רקע התשתית הרחבה שהוצגה לי במעמד צד אחד, מסקנתי היא כי דין הערעור לדחייה.

לוחם לא חוקי מוגדר בסעיף 2 לחוק כ-

"אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין, או נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל שלא מתקיימים לגביו התנאים המקנים מעמד של שבוי מלחמה במשפט הבינלאומי ההומניטארי".

הגדרה זו וההסדרים שנקבעו לגבי אלו המקיימים את תנאיה, נועדו להתמודד עם מציאות חיים של טרור חמור ופעולות איבה רצחניות המלווה את מדינת ישראל מאז

היווסדה. החוק מבקש למצוא מענה למציאות האמורה על-ידי הוצאתם של "המוציאים לפועל" של מדיניות זו ממעגל הלחימה ומניעת חזרתם אליו (ראו ע"פ 6659/06 עיאד נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (לא פורסם, 11.6.08); עמ"ם 1510/09 עתאמנה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (לא פורסם, 2.4.09)). לשם הגשמת תכלית זו, תחולת החוק מתפרסת רק על אלו שהוכחה לגביהם מסוכנות אינדיבידואלית (ראו למשל עמ"ם 6961/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.9.09). נוכח אופי הסמכות הגלומה בחוק והיקפה, שהינם ניכרים ורחבי היקף, נקבע כי ראוי לפרש את החוק בצורה זהירה, תוך הידרשות לראיות ברורות ומשכנעות לשם קביעה כי אדם פלוני נכנס בגדר הקטגוריה שבחוק (ראו עמ"ם 7750/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.08)).

בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי לאחר שבחן את החומר שהוצג בפניו כי "קיים קשר אמיץ בין המשיב (המערער כאן-ע.פ) לבין ארגון הג'יהאד האיסלאמי" וכי הוא היה מעורב בפעילות נגד ישראל. לאחר בחינת הראיות החסויות, על רקע טיעוני הצדדים, כמבואר לעיל מצאתי כי קביעה זו של בית המשפט המחוזי, בדין יסודה, וכי אמנם קיימות ראיות מינהליות ברורות ומשכנעות המבססות את טיעוני המדינה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לא מחמת טעות בזיהוי נעצר המערער כי אם מכוח שורה של ראיות מנהליות הקושרות אותו לפעילות חבלנית עוינת, גם בנפרד מדבריו שלו עצמו. השתייכותו של המערער לגא"פ, הפעילות שבה הוא נטל חלק נגד ישראל, וזו שהוא עלול ליטול בה חלק אם ישוחרר ממעצרו, מחייבים בעת הזאת את המשך מעצרו.

הערעור נדחה.