פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
1001/13 - א'
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המערערים:
1.
VERONICA GABURICI
2. אנדריי סטויקה
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בעת"מ 42834-12-12 (מפי סגן הנשיאה, כב' השופט
א'
יעקב
)
בשם המבקשים:
עו"ד חאתם נעאמנה
בשם המשיב:
עו"ד רן רוזנברג
החלטה
1.
לפני בקשה למתן סעד זמני שימנע את הרחקתה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) מישראל – עד להכרעה בערעור שהגישו היא והמבקש 2 (להלן: המבקש ) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (מפי סגן הנשיאה, כב' השופט א' יעקב ), שניתן בתאריך 13.01.2013 ב-עת"מ 42834-12-12 (להלן: העתירה ).
2.
העתירה, מושא הערעור שבכותרת, הוגשה נגד החלטת המשיב, אשר דחה את פנייתם של המבקשים להסדרת מעמדה בישראל של המבקשת, מכוח הקשר הזוגי שהיא מנהלת עם המבקש 2 (להלן: המבקש ), בהתאם ל נוהל מספר 5.2.2009: טיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות מאותו המין (להלן: הנוהל ).
3.
בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את העתירה, הן על הסף והן לגופה.
דחיית העתירה על הסף התבססה על חוסר נקיון כפיים שייחס בית המשפט למבקשת, בגין כך שהסתננה לישראל באמצעות דרכון רומני מזוייף, כשהיא נתינת מולדביה. לשיטת בית המשפט המחוזי, כאשר אדם נוקט בדרך כזו, תוך נסיון הערמה, ועושה כל שביכולתו כדי להישאר בניגוד לדין – בית המשפט לא יעניק לו סעד.
דחיית העתירה לגוף העניין התבססה על הקביעה שהמבקש 2, איננו יכול להקנות לבת זוגו מעמד, בהתאם לנוהל הקיים, בהיותו תושב קבע, אך לא אזרח.
4.
לשם השלמת התמונה אפרט בקצרה את העובדות הנדרשות להכרעה בעניין שלפני:
(א)
המבקשת נכנסה לארץ, לראשונה, בתאריך 7.9.2006 באמצעות אשרה מסוג ב/1, לצורך עבודה בתחום הסיעוד.
(ב)
בתאריך 8.7.2009 הוזן עדכון במערכת המידע של המשיב כי המבקשת נעצרה בגין היעדר אשרה מתאימה והיעדר מעסיק. המבקשת לא מצאה מעסיק חלופי בתחום הסיעוד ולפיכך הוצא לה בתאריך 31.10.2007 צו הרחקה מהארץ. ערבות שהופקדה על ידי המבקשת לשם שחרורה בתנאים חולטה בסופו של דבר בשל כך שהמבקשת לא מצאה מעסיק ולא עזבה את הארץ. גם בקשה לקבלת מקלט מדיני, שהמבקשת הגישה בתאריך 11.2.2010 נמחקה בשל כך שהמבקשת לא הגיעה לראיון שנקבע לה ביחידת הטיפול במבקשי מקלט, עקב "חוסר שיתוף פעולה".
(ג)
בתאריך 10.7.2011 המבקשת עזבה את הארץ ושבה אליה בתאריך 12.8.2011, דרך "מעבר טאבה" בגבול מצריים, תוך שהיא עושה שימוש בדרכון רומני מזוייף – הנושא את שם נעוריה (מלפני נישואיה וגירושיה לאדם בארץ מולדתה). העובדה שעשתה שימוש בדרכון מזוייף איננה מוכחשת על ידי המבקשת.
(ד)
בתאריך 30.10.2011 המבקשת הגישה בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח חיים משותפים עם המבקש. במסגרת הטיפול בבקשה, נערכו למבקשים ראיונות, לרבות ראיון לבדיקת כנות הקשר. בעלי התפקיד הרלבנטיים במשרדו של המשיב סברו, לאחר קיום הראיונות, כי הקשר בין המבקשים איננו כן, ולפיכך סורבה בקשתם של המבקשים לגוף העניין. על החלטה זו הוגשה כאמור העתירה , מושא הערעור שבכותרת.
דיון והכרעה
5.
כידוע, ישנם שני שיקולים שיש להביא בחשבון בעת הכרעה בשאלת עיכוב ביצוע: "סיכויי ההצלחה בערעור" ו"מאזן הנוחות" בין הצדדים. בין שני השיקולים מתקיימים יחסים של מעין "כלים שלובים": ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהיפך (ראו: עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו פ"ד נו(2) 163, 167 (2001); עע"מ 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ , פיסקה 10 (11.4.2006); והשוו: דנג"ץ 2598/95 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (30.4.1995)).
6.
בענייננו, דומני כי על פני הדברים (ומבלי לקבוע בעניין מסמרות) קשה לקבל את הטענה שלמבקשים סיכויים טובים שערעורם יתקבל. בית המשפט המחוזי הנכבד ביסס את הכרעתו, בין השאר, על אי-עמידת המבקשת בעילת הסף של "נקיון כפיים". ערעורם של המבקשים על פסק הדין תוקף את הקביעה הנ"ל, אך בשפה רפה וללא כל נימוק משפטי. במצב דברים זה – ספק אם יעלה בידם של המבקשים להביא להיפוך קביעותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ולו בעניין עילת הסף הנ"ל. לשאר עילות הערעור – אין בכוונתי להיכנס כאן על מנת שלא לקבוע מסמרות בשאלות שהועלו, שהן עובדתיות ומשפטיות.
7.
אשר ל"מאזן הנוחות" דומני כי הוא איננו נוטה פה לטובת המבקשים. אחת הדרכים לבחינת "מאזן הנוחות" היא בחינת השאלה אם "ביצועו המיידי של פסק-הדין יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון" (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה פ"ד נח(2) 301, 304). בענייננו, אינני סבור כי הרחקתה של המבקשת למדינת נתינותה, מולדובה, תגרום לה נזק בלתי הפיך. ככל שיתקבל ערעורה, תוכל המבקשת לשוב לישראל ללא קושי. יפים לעניין זה דבריה של חברתי, כב' השופטת א' חיות בעע"מ 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים , פסקה 4 (14.5.2008):
"בפסיקת בית משפט זה נפסק לא אחת כי הנזק הנגרם כתוצאה מדחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור למניעת הליכי הרחקה מן הארץ אינו בלתי הפיך, שכן אם יזכה המערער יוכל לשוב לארץ".
אמנם, אין להקל ראש בעלויות הכרוכות בטיסה למולדובה וחזרה, אך עדיין מדובר בעניין הפיך, ומוצדק בנסיבות, במיוחד בשים לב להתנהלותה של המבקשת (ראו: עע"מ 119/12 סרמיאנטו נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (09.01.2013)).
הנה כי כן, נוכח "מקבילית הכוחות" הפועלת בין "סיכויי הערעור ובין "מאזן הנוחות", הרי שדי בקביעות שלעיל כדי להביא להכרעה בבקשה שלפני לשבט.
8.
בשים לב לכל האמור לעיל – דין הבקשה להדחות. הצו הארעי עליו הוריתי בהחלטתי מתאריך 06.02.2013 – יחול עד לתאריך 10.03.2013 לצורכי התארגנותה של המבקשת, ואז יתבטל.
ניתנה
היום, י"א באדר התשע"ג (21.2.2013).
ש ו פ ט